גם את הטור הזה כמו קודמו אני כותב בזמן טיסה ואם לדייק אז ממחלקת העסקים של טורקיש איירלינס. אני בדרכי לארץ לקראת יום כיפור עם משפחתי האהובה אחרי נסיעת עסקים בת 4 ימים לברלין. מימיני השקיעה המרהיבה של ברלין צובעת את השמיים בכחול כתום בוהק שאפילו אני למוד הטיסות לקחתי עשר דקות פשוט לבהות בפלא הזה ולהנות מהרגע. משמאלי כלום ומאחורי ריק ושממה ואיזה כיף זה!!! אני ועוד נוסע אחד יושבים בעסקים דבר כשלעצמו גורם לי לרטט קל באזור של הפיפי, מפני שמי שמכיר אותי היטב יודע שאני סוג של מיזנטרופ לייט ואין דבר שאני אוהב יותר מלהיות לבד בחללים סגורים כגון מטוסים.

אנחנו בפתחו של יום כיפור היום וזה זמן מצוין לעשות חשבון נפש עם עצמי: איפה כשלתי, איפה עשיתי קפיצת מדרגה, איפה אני חייב להשתפר ואיפה רצוי שאשתפר... אני כמובן מדבר על מוסר מצפוני ולא על הישגים כלכליים או חומריים.
19:36 הדייל הנחמד מביא לי את ארוחת הערב בקופסה אז תנו לי עשר דקות ואני חוזר אליכם טוב?
19:38 חזרתי אליכם! אחרי סקירה קצרה בקופסה ראיתי מייד שאין לי הרבה מה לאכול, לחמנייה שבבירור ראו שהייתה עשויה מקמח לבן (גוועאלד. בפנים 2 חתיכות עבות של גבינה צהובה שהונחו בדיוק מופתי על 3 פרוסות דקות שככול הנה היו סוג של נקניק מסוג פסטרמה. קופסה קטנה של קוסקוס ועוד קופסית של ציזיקי לפי דעתי אז אכלתי את הקוסקוס והציזיקי והשארתי את העוגה לקינוח והסנדוויץ' בקופסה והנה אני פה ומזל שאני תמיד תמיד תמיד לוקח איתי חטיפי חלבון לשעת חירום!
מישהו יכול להסביר לי את הקטע שיש לטורקים עם חלב? זה מדהים לראות גם בטורקיה שהייתי וגם בדונרים בברלין כל הטורקים מזמינים שווארמה וחובה על יד כוס חלב.

אז איפה היינו? אהה כן חשבון נפש וזה... תראו אני לא טלית שכולה תכלת ופה ושם עשיתי חטאים אבל רובם ככולם היו ביני ובין ההוא למעלה, פה -הדלקתי אש בשבת בקטנה, שם- בבלוקהאוס בברלין יש את המנה שאני אוכל כל יום שנקראת מיסטר ראמפסטייק, אכלתי סטייק מטורף שמוגש עם תפוח אדמה מדורה וגבינת שמנת חמוצה. אז בסדר אני לא משה רבנו אבל בואו, כמו שאני אוהב להתגרות בגיסתי שאני מת עליה לימור ולשלוח לה תמונה של הסטייק עם תפו"א ושמנת ולשאול אותה האם זה בסדר לאכול את זה ואז לצום והכל ימחק, ככה אני מאמין שההוא למעלה מעדיף שאת המצוות שבין אדם לחברו אני אקיים באדיקות יותר מאשר את מצוות האדם למקום כי מה לעשות אני מאמין שלתת יד למישהו שזקוק לעזרה הרבה יותר חשוב מהאם נסעתי בשבת או איזה גבינה באה טוב על ההמבורגר.

בגדול אני חושב שאני בנאדם די טוב ובאמת שאני עושה השתדלות לעזור עד כמה שאפשר אבל יש לי נקודות שאני יודע שאני חייב להשתפר בהן כגון:

סבלנות ליקיריי ובמיוחד לאשתי שהיא כל עולמי ירדנה. אולי זה בגלל חוסר שעות שינה או בגלל שנאתי העצומה לצילומים אבל באמת שאני חסר סבלנות לצילומים ואני מאבד את העצבים מהר מאד כל פעם שהיא מבקשת ממני לצלם אותה בין אם זה לסתם תמונה או אם לתמונה בשביל עבודה. נשבע שכל הריבים של ירדן ושלי הם סביב נושא הצילומים וזה ממש מבאס אותי כי אני יודע שזו העבודה שלה וזה חלק מהפרנסה שלנו אבל עדיין לא מצליח לשמור על איפוק ואורך רוח ואני יודע שאני חייב להשתפר בקטע הזה אבבבבבללללללללללל בחייאתתתתתת ראבק ירדנה למה את צריכה 7000 תמונות שנראות בול אותו הדבר? אפילו הדאלי לאמה היה נכנס לאטרפה בסיטואציה כזו, בואי נעשה הסכם קבל עם ואינסטגרמיה שאני מקדיש 5 דקות לצילומים וזהו. אני לא מסוגל להתמודד עם הסיטואציה הזו מעבר לחמש דקות אז קבלי חוזה זה , תלחצי לי יד שמה שיוצא בחמש דקות זה מה יש ואם רוצה אקסטרות זה אחרי 24 שעות של מנוחה ואני מבטיח לך להיות צייתן ולתקתק צילומים מדהימים.

עוד אוכלוסייה שאני מבקש את סליחתה ומבטיח לנסות לתקן אלה הם החברים שלנו שבאים אלינו לביקור ואיך לומר בעדינות חותך להם בפנים בצורה לא עדינה ואסביר. יש לחברים שלנו נטייה כזו מוזרה לבוא אלינו בשעות הזויות בלילה כמו 19:00 ווואלה אני בנאדם שנכנס למיטה כל יום ב 20:30 ומדבר ללאמפות ב 21:00 עכשיו מה העניין, יצורי הלילה האלה באים ב 19:00 אז אני מכין לכולם ארוחת ערב ועד שהכל מוכן וכולנו מסיימים זה כבר 20:00 ואני כבר מתחיל עם העצבים ומקבל טיקים ברגל למה אני יודע שיש לי חצי שעה עכשיו לתקתק כלים ולהתקלח ולכבוש את המצנפת של טוב טוב הגמד ולהכנס לשנת לילה מתוקה עד שעודאי וכוסאי יקומו בבכי כי הם רעבים וזה כשלעצמו מביא לי עצבים כי אני לא אוהב להיות בלחץ של זמן אז יוצא מצב שאני פשוט קם הולך לחדר ונרדם וזה נראה על פניו כמעשה מזלזל כי לא ישבתי איתם מספיק אבל בואו חברים אל תבואו לי ב 19:00 ותצפו ממני לעירנות ולמזון, יש גבול אבל בכל זאת ולמען הסדר הטוב אני מבטיח לעשות השתדלות ולא לחתוך לכם בפנים להבא.

מה מוסר ההשכל מהטור הזה אתם שואלים? אווו שאלה מצוינת והתשובה מצוינת אף יותר.
תקבלו החלטות חדשות שיעשו אתכם אנשים טובים יותר או מאושרים יותר או שניהם יחד אבל אתם חייבים לקבל החלטות! תפסיקו לחכות לזמן טוב יותר כי הזמן הזה לא יגיע ואתם צריכים לפעול עכשיו ומייד כי גם פה לוקח זמן לעכל ולעבד את ההחלטה ולהתחיל ביישומה. תהיו סובלניים לאנשים שאתם אוהבים כי חוץ מהם אין לכם אף אחד ולכן לא מגיע להם שתוציאו עליהם את העצבים או התסכולים שלכם רק שהכי נח לנו לפרוק את העצבים או התסכול עליהם.

בחיים יש לנו שתי אופציות:

1. להסתכל על חצי הכוס הריקה בכל מה שקורה לנו בחיים
2. להתסכל על חצי הכוס המלאה ולשאוב את הכוחות והאנרגיות שזה מביא לנו.
גם אם אתם בסיטואציה לא טובה היום בחיים, מצב זוגי לא טוב, מצב בריאותי לא טוב, מצב חברתי לא טוב או כל דבר אחר שקורה כרגע תמיד תמיד תמיד תזכרו שתמיד יכול להיות גרוע יותר והכוח לשנות מציאות היא שלנו וגם בכל מצב חרבנה יש טוב שאפשר ללמוד ממנו או ערכים אחרים שאפשר לקבל ובואו אתם מדברים עם בנאדם שחווה משבר או 50 בחייו ורק בגלל שלא נתתי לשלילי לחדור אלי ולשאוב אותי לעולם מריר וקנטרני אני מצליח להפיק מעצמי 150% בכל הכלים שרכשתי מהלמידה העצמית הזו ואם אתם לא מצליחים לשאוב את החיובי דברו איתי ואני אשמח ללוות אתכם בתהליך של אורך חיים בריא בעיקר בסטייט אוף מיינד והתמודדות עם הקשיים.

בהזדמנות זו אני רוצה לאחל לאבא שלי שהוא כל עולמי ביחד עם אמא שחוגג ב 28.9.2020 את יום הולדתו בריאות איתנה ושתהיה מאושר ורציתי שתדע שאתה ההשראה שלי לאהבת משפחה ואני מאחל לעצמי להיות אבא וסבא כמו שאתה לילדיך ונכדייך כי אתה באמת משהו מיוחד שכולנו מעריצים אז תהיה בריא ותמשיך בדרך שלך להוביל את המשפחה קדימה ובגאווה.

אני עומרי עמוס שלום רוצה לאחל לכם גמר חתימה טובה וצום קל ושנזכה לשקט קורונאי במהרה ותזכו שאנחנו פה על זמן מוגבל ולכן חשוב שאת הזמן הזה ננצל בצורה הכי טובה ונכונה.

לטור הקודם של עומרי "השיבה מברלין" הקליקו