סין תמיד נראתה לי כמו חלום רחוק. יעד מעניין ושונה עם תרבות מיוחדת ויחד עם זאת כמעט ולא ידעתי על סין כלום. מעבר לעובדה שבייג׳ינג היא עיר הבירה והתקיימה בה אולימפיאדה ושהחומה הסינית הקרובה אליה היא אחד מפלאי תבל, הכל היה מאוד מסתורי. כשקיבלתי הצעה מלמטייל מרכז תרבות סין לבלות בה שבוע ולהכיר אותה מקרוב, ברור שקפצתי על ההצעה ומיד צלצלתי לאחותי ענת שתשריין תאריכים ותצטרף אלי לנסיעה 🙂 

בבייג׳ינג יש 22 מליון תושבים, 300 מליון תיירים סינים (תיירות פנים) בשנה ו- 4 מליון תיירים מכל העולם. יחסית לנתונים העצומים האלה, אין הרבה חומרים עליה וכנראה שהסיבה לכך היא שלסינים אין את מנועי החיפוש ברשת או את הרשתות החברתיות שלנו (לכן ממש חשוב להוריד מראש אפליקציה שתאפשר לכם לגלוש ברשתות המוכרות וואטסאפ, אינסטגרם וכו׳). יחד עם למטייל הרכבנו מסלול שכלל שילוב של ישן מול חדש, מודרני מול מסורתי וכמובן כל המקומות שאני אוהבת להגיע אליהם תמיד: אתרים פוטוגניים, מקומות משמעותיים, שווקים וגלידריות (הפטיש שלי) . בטיול עצמו קיבלנו טיפים שווים ממדריכות מקומיות (עליהן אפרט בהמשך) וגם ישראלים שביקרו בבייג׳ינג ושלחו לי המלצות. 

נחתנו בבייג׳ינג בחמש בבוקר וחשבנו שכדי לשרוד את היום יהיה חכם להניח את הראש לשעה קלה בחדר המלון. מפה לשם התעוררנו בטעות אחרי ארבע שעות... אבל רעננות מתמיד! (עצה שלי: לכוון כמה שעונים מעוררים אחרי טיסה) ובעצם התחלנו את היום הראשון בצהריים. המלון שלנו Novotel היה במרחק הליכה מכיכר טיאנאנמן (הכיכר העירונית הכי גדולה בעולם) ומהצד הדרומי שלה יש מתחם מקסים סביב מדרחוב  Qianmen dajie שכולל את האלמנטים הסינים המסורתיים ובעינינו הוא ספתח מעולה לטיול. 

חנויות מזכרות, דוכני ממתקים מקומיים, תלבושות מסורתיות, מסעדות, חנויות בדים (עם דגש על המשי הסיני), חנויות מעצבים סינים ואווירה שמחה. הסתובבנו באזור בסביבות השלוש שעות וקנינו סוכריית דרקון (חלק מהממתקים הסינים עדיין לא היה לי אומץ לטעום), כובע באקט עם כיתוב סיני, כובע שמשייה לאחיינים שלי ונפלנו בפח במלכודת תיירים כשהצטלמנו באחת החנויות לתמונה מבורתית ובהמשך גילינו ששילמנו מחיר מופקע! (בלי קשר היא גם יצאה דיי מכוערת אז תחסכו לכם).

משם המשכנו בסוג של טוקטוק לקניון חצי פתוח Tai koi li שכולל חנויות מעצבים בינלאומיים, הרבה חנויות קוסמטיקה  ורשתות מוכרות ובקומה העליונה מתחם מסעדות פשוט מעולה! ברוב המסעדות היה גם תפריט באנגלית+ סימון של מנות צמחוניות- מודה שהופתענו לטובה כי הכינו אותנו מראש שלא נמצא בכלל כיתובים באנגלית (אפילו הכנו מילון קטן עם מילות מפתח באנגלית).  אחרי התלבטות כי באמת כולן נראו מצוינות, בחרנו במסעדת middle 8 היפה בעלת המרפסת השווה והאוכל המעולה. סיימנו את הערב ברחוב הצמוד לקניון, שנקרא Sankitun bar street - רחוב שכשמו אכן כולל שורה של ברים כשהייחודיות היא שבכל אחד מהם יש גם הופעה. 

את היום הזה פתחנו שוב בכיכר טייאנמן, רק הפעם עם מדריכה מקומית בשם דמי שהסבירה לנו על החשיבות של הכיכר לעם הסיני ומהחלק הצפוני של הכיכר המשכנו רגלית לעיר האסורה. העיר האסורה קיבלה את שמה בגלל שהיא גדולה כמו עיר ורק הקיסר ומקורביו הורשו להיכנס ולגור בה. היום כמובן כולם יכולים להיכנס 🙂 ומבקרים בה 80,000 איש ביום  בתנאי שהזמינו כרטיסים מספיק זמן בראש... בעונות הפופולריות בסין יש להזמין כרטיסים 10 ימים מראש.  

דמי הראתה וסיפרה לנו על העיר שכוללת את מקום מושבו של הקיסר, המבנים בהם ניהלו את ענייני המדינה, מבנים ששימשו למגורים של הקיסר, נשותיו וילדיו והכל בשיא הפאר הסיני בצבעי צהוב ואדום. צהוב היה הצבע המלכותי ורק לקיסר הייתה את הזכות להשתמש בו והאדום הוא הצבע שמזוהה עם סין. גם לצבעים כחול, ירוק ואפור יש משמעות גדולה בסין. המקדשים צבועים באדום, כחול וירוק כאשר הכחול מסמל את השמיים והירוק את העצים ואילו צבעו של העם היה אפור והוא מתבטא ברחובות העתיקים ובלבוש. חצינו את העיר האסורה ועלינו רגלית לנקודת התצפית הקרובה בפארק Jingshan והתבאסנו לגלות שהנקודה הגבוהה ביותר בתצפית הייתה סגורה לרגל שיפוצים. בכל זאת הנוף היה יפה וגם עשינו סוג של אימון עיצוב וחיטוב עם העלייה בכל המדרגות 🙂 ממליצה! אפשר למצוא שם (ובמקומות נוספים בעיר) קיר ועליו פתקי משאלות אדומים. 

הנקודה הבאה: מקדש Temple of heaven אחד המקדשים המפורסמים ויפים בעולם וגם במציאות הוא מרשים לא פחות מבתמונות. המקדש נמצא במרכז המתחם כשאליו מוביל גרם מדרגות מכל הכיוונים, הוא כחול ומעוטר (מקדש גם העדן צבעו כחול- הצבע שמסמל את השמיים) ויפהפה. 

תחנה אחרונה הייתה מדרחוב shanghai tang grand hyatt עם וויב סופר מגניב, תוסס וצבעוני שהזכיר לנו את טוקיו: שלטים נוצצים, דוכנים, פוד טראקס ולילדים סניף של הרשת הבריטית המצליחה המליס. 

נ.ב מאחורי המדרחוב יש קניון ענק ולכן אומרים שהאזור כולו משלב בין מזרח ומערב. 

גם את היום הזה בילינו עם דמי המקסימה ופתחנו אותו בנסיעה לחומה הסינית (כשעתיים נסיעה). אמרנו לדמי שחשוב לנו לעשות תמונות יפות ללא הרבה אנשים ברקע (בכל זאת מדובר באחת האטרקציות המתוירות בעולם) אז היא המליצה שנצא מוקדם ולקחה אותנו לחלק מוצלח מאוד של החומה בשם Mutianyu שכלל עלייה ברכבל פתוח (עדיף לא לבוא בכפכפים) וירידה במגלשות!!!! פאן!  

החומה מרשימה, מוקפת בהרים ירוקים ואורכה כ6,000 ק״מ... מניחה שאנחנו הלכנו באזור ה600 מטר וזאת הייתה חוויה מיוחדת. 

אחרי החומה נסענו חזרה לכיוון בייג׳ינג לעבר ה Summer palace (כדאי לשלב את החומה והארמון באותו יום כי הארמון קצת מרוחק מהעיר). הארמון שימש את הקיסר ומקורביו בתקופת הקיץ (מכאן שמו)- הוא צפוני וגבוה יחסית ובקיץ אפשר להרגיש את הבריזה לעומת העיר האסורה שנמצאת במרכז העיר. בארמון יש גזיבו ארוך ומקיף סביב אגם שאפשר לשכור סירה ולשוט בו והחלק שאנחנו הכי התלהבנו ממנו היה מקבץ המקדשים בין הסלעים שנמצאים בראש הגבעה. 

בייג׳ינג ידועה בשילוב של מסורתי מול מודרני ומהארמון עברנו לאטרקציה סופר מודרנית: The place מתחם קניות חצי פתוח (קונספט פופולרי שם) כשבכיפת השמיים מוצב מסך LCD עצום  שנראה כמו תקרה ומופיעים בו מיצגים שונים. מתחתיו יש אווירת יריד עם צלחות מעופפות, מכוניות זוהרות לזאטוטים, גלידות ועוד.  

יוצאות מהעיר אל הכפר 🙂 במרחק שעתיים נסיעה מהעיר, נמצא כפר סיני ששימר את המורשת והנראות של הכפרים הסיניים העתיקים ושמו cuandixia. בכפר יש אומנים רבים ואנחנו נתקלנו בכיתת סטודנטים שבדיוק היו בעיצומו של שיעור ציור נוף. בכפר יש לא מעט מסעדות קטנות שפזורות לאורך הרחוב הראשי ומומלץ לטפס במדרגות הצרות שרואים מדי פעם מהרחוב הראשי ולטייל בסמטאות הקטנות במעלה הכפר. באחת העליות תוכלו למצוא פגודה יפהפיה וממנה אפשר לראות את הכפר במבט מלמעלה (הכניסה לכפר עולה 35 יואן). את הנסיעה לכפר עשינו עם נהג פרטי (דמי המדריכה סגרה לנו) והמחיר ליום מלא עם הנהג עלה לנו 900 יואן. 

חזרנו מהכפר אל העיר לפארק האולימפיאדה שהוקם לכבוד האולימפיאדה שהתקיימה ב- 2008 וכולל כמה מבנים מפורסמים כמו אצטדיון קן הציפור והאקווה קיוב. חובבי הספורט יכולים להיכנס בתשלום לאצטדיון ולמוזיאון הספורט. הפארק עצמו די גדול ואנחנו הזענו רק מההליכה עצמה אז קנינו Beijing yogurt שאפשר למצוא ברוב הדוכנים- יוגורט עם דבש ששותים על הדרך. היינו שם באזור ה45 דקות. 

משם המשכנו עם הנהג למתחם האומנות 798 שלא ידענו עליו הרבה לפני כן.. המידע שמצאנו ברשת היה קצרצר והסתפק במתחם אומנות עם גלריות. במציאות מדובר באחד ההייליטים שלנו בטיול: בתי קפה וברים, גלריות מודרניות היפסטריות, אנשים מגניבים, צבעוניות ותערוכות מתחלפות. אנחנו נכנסנו לתערוכת צבעים כשכל חדר מעוצב בצבע וסגנון שונה, נהננו מאומנות הרחוב, הגרפיטי, גלידה בתוך אבטיח וגם את ארוחת הערב אכלנו שם. חזרנו שבעות ומרוצות.  

את היום הזה בילינו עם המדריכה המקומית: סקיי  והתחלנו אותו בנסיעה ברכבת התחתית. איכשהו עד היום הזה נמנענו כי קצת נרתענו מהעובדה שהכל כתוב בסינית וגם הנסיעה במוניות זולה (לרוב המקומות בעיר הנסיעה במונית עלתה לנו האזור ה25 שקלים). התחנה הראשונה הייתה מקדש Lama– מקדש בודהיסטי בסגנון טיבטי.

כמה דקות הליכה ממנו נמצא מקדש קונפיוסוס שבאופן מפתיע היה כמעט ריק לחלוטין (מה שכמובן שימח אותנו) ויכולנו להתרשם ממנו במלוא הדרו. 

בהמשך אותו רחוב ביקרנו ב Empirial college בו למדו בעבר הסטודנטים החכמים ביותר בכל סין. במרכז הקולג' שער ענק שבמרכזו מעבר שרק לקיסר היה מותר לעבור פה ופעם אחת בשנה, הקיסר בחר את הסטודנט המצטיין שהורשה לעבור פעם אחת במעבר. כמו שאתם יכולים להבין... עברנו במעבר והרגשנו חכמולוגיות חחח. המשכנו עם סקיי לחוטונים הצמודים-רחובות צרים מאוד ששימשו בעבר למגורים של העם. החוטונים הולכים ומצטמצמים בשנים האחרונות ונהרסים לטובת בנייני מגורים מודרניים וכיום נותנים את הדגש כדי לשמור את החוטונים שנשארו כמו שהם. 

לאחר החוטונים המסורתיים נסענו לחוטון תיירותי יותר Tabacco pipe byway שכלל בו חנויות מזכרות לתיירים וגם סחורה שהמקומיים קונים ובסופו של   החוטון הגענו לאזור האגם shishahai, hou hai אזור ממש חמוד להליכה. 

זהו, הגענו לערב האחרון שלנו בבייג'ינג ורצינו שהוא יהיה בלתי נשכח! אז נרשמנו לערב טעימות של Lost plate  שכלל 4 מסעדות עם מנות סיניות שונות בכל אחד (אפשר גם לבקש מנות צמחוניות בהזמנה מראש) וכל מסעדה נמצאת בלוקיישן קצת אחר (נסענו בטוקטוק) + בר אחד לסיום הערב. הכרנו בקבוצה תיירים מארה"ב וזה היה רעיון ממש טוב וטעימה שונה מבייג'ינג. 

היום האחרון היה בעצם חצי יום כי טסנו בערב ופתחנו אותו בשני שווקים:

שוק העתיקות Panjiayuan market- שוק עתיקות ענקקקק שתוכלו למצוא בו בערך כל דבר עתיק שתרצו כמו תכשיטים, רהיטים, פריטי עץ, גלויות, שעונים ועוד ועוד. בנוסף, יש חלק עצום בשוק שמוקדש לאבנים טובות בכל הצבעים מהם תוכלו להיכן תכשיטים בעצמכם.

שוק הפנינים- שוק שישראלים אוהבים במיוחד כי יש בו הכל: בגדים, קוסמטיקה, אלקטרוניקה, מזכרות סיניות וכו'. לא הצלחנו עד לרגע זה להבין סופית אם כל הפריטים שם חיקויים או שחלק מהסחורה אמיתית. בכל מקרה לא משנה מה המחיר שנותנים לכם אתם אמורים להתמקח עד לרמת שליש או רבע מהמחיר שביקשו (בד"כ הטקטיקה של ללכת מהדוכן עובדת). ההתמקחות נכונה לכל שוק שתגיעו אליו לא רק לזה של הפנינים אם כי בפנינים הירידה במחיר היא הכי חדה. אנחנו פחות התלהבנו מהשוק הזה כי המוכרים ממש מציקים ומזכרות סיניות כבר קנינו אבל אם תגיעו אליו בימים הראשונים יש סיכוי טוב שתבלו בו כמה שעות. 

על בניין הטלוויזיה הסינית קראתי וראיתי בתמונות שמדובר במבנה מטורף. נותרו לנו שעתיים עד היציאה לשדה והחלטנו לקחת מונית לבניין הטלוויזיה ולחפש נקודת תצפית טובה. הנהג הוריד אותנו ממש ממול, שם יש מלון שמחובר לקניון ובו מסעדות עם תצפית לבניין. התיישבנו לקוקטייל וצפינו בשקיעה ובקרני השמש שפוגעות בצבעוניות מדהימה בבניין. שקיעה מושלמת לסוף הטיול. 

*המטבע המקומי הוא היואן הסיני ויואן אחד שווה חצי שקל.

*בהרבה מאוד מקומות לא מקבלים ויזה אז כדאי להצטייד במזומן.

*לא כל השירותים בבייג'ינג נראים כמו השירותים שלנו עם אסלה. בהרבה מקומות (גם מקומות מתקדמים) יש חור ברצפה בתור שירותים... לנו אישית היה קשה עם זה ודאגנו גם להסתובב עם נייר טואלט וחומר לחיטוי ידיים כל הזמן.

* המונית משדה התעופה למלון עלתה לנו 300 יואן שהם כ-150 ₪. מכיוון שזה מחיר דומה לארץ זה היה נראה לנו הגיוני וכך לאורך כל היום הראשון כששאלנו נהגי מונית על מחירים וענו לנו 200 או 100 זה היה נראה לנו הגיוני. רק שזה לא... המוניות בבייג'ינג זולות מאוד ואמורות לעלות בין 20-70 יואן. גם אם תדעו לומר את שם המקום אליו תרצו להגיע, סביר להניח שנהג המונית לא יבין אתכם ועל כן עדיף להגיע עם פתק ועליו שם המקום בסינית.