מטיילים במגפיים
מטיילים במגפיים
טיולי חורף שווים בארץ מאת שני בן יעיש שמוראק.
אני לא בנאדם של חורף. הקור לא מיטיב איתי. גשמי הברכה, מבורכים עד כמה שיהיו הופכים אותי למחרבת שמחות. בחורף אני מעדיפה להתחפר בפוך ולוותר על פעילויות שאינן בגדר חובה. אני לא בנאדם של חורף עד כדי כך שאילו יכולתי הייתי מריצה בהילוך מהיר את נובמבר בואך אפריל עם החרגה של שלושה ימי הולדת משפחתיים( שלי אגב ביניהם) ועוברת ישירות לחגיגת המופלטות השנתית שלי. אגב החצי הוא הדגם המשודרג שלי. לא רק שהוא סולד מהחורף, הוא אלרגי לחורף. ינואר תמיד מביא איתו חום "קיצוני" של שלושים ושבע מעלות שהופכות אותו לסמרטוט נטול יכולת לעשות כל פעולה בסיסית (בשלושים ושמונה מעלות אנחנו כבר בקטע סיעודי). עכשיו למה אני מספרת לכם את זה? מפני שלאחרונה יצאנו לכמה סיורי חורף מהממים שהפכו את הסלידה שלנו מהקור לנסבלת ואפילו אגדיל לעשות ואומר זאת בעדינות (אם תצטטו אותי אני אכחיש)- כנראה שגם נהנינו.
לכבוד פסטיבל החורף "מטיילים במגפיים" שנערך בימים אלו במועצה האזורית חוף הכרמל ויתקיים עד סוף ינואר קבלו כמה המלצות חמות חמות מהתנור (תנור הספיראלה כן? זה שמחמם את הרגליים בבתי הקפה ועושה לי חשק לצאת בקור של שמונה מעלות מהבית).
פסטיבל מטיילים במגפיים- להצטייד במגפיים(וגם במעיל חם) וליהנות מהנוף.
פסטיבל מטיילים במגפיים הוא הזדמנות נפלאה לצאת מהבית. אתחיל ואומר שמדובר ביוזמה מבורכת של עמותת התיירות כרמלים שחברה למלון חוף נחשולים בחוף הכרמל ויחד הם מייצרים כבר כמה שנים שיתוף פעולה שמביא מטיילים מכל רחבי הארץ לאזור כל-כך יפה שלעיתים קצת הולך לאיבוד. אם אנחנו נוסעים לדרום הרי שאנחנו מדרימים. אם נוסעים לצפון זה תמיד יהיה מעלה מעלה במפה. חוף הכרמל, אחד האזורים היפים בארץ, נמצא במקום טוב באמצע ובגלל זה הוא לפעמים קצת נשכח. מסתבר שעכשיו זה בדיוק הזמן לטיול באיזור. הטבע מתעורר לחיים, הנחלים זורמים בכרמל והנוף יפה להפליא.
הרעיון בפסטיבל מטיילים במגפיים הוא מאוד פשוט. שפע של אטרקציות ומגוון רחב של פעילויות שמוצעות לזוגות ומשפחות שמחפשות טיול חורפי. כל משפחה( או זוג, או אדם) בוחרת בתוך מגוון האפשרויות את המסלול המתאים לה ויאללה יוצאים לדרך. השתכנעתם נכון? גם אני ולכן, מפה לשם בחרנו לנו סוף שבוע גשום במיוחד ויצאנו לבדוק את השטח בעיצומה של סערה משוגעת. מה אומר לכם? למרות הפחד מהקור, מסופת הגשמים וממזג האוויר החורפי אני בהחלט יכולה לסכם ולומר שנהנינו מיומיים מלאי חוויות.
את המסלול פתחנו בבית קפה פסטורלי בבנימינה. סדנת קפה קצרה ולאחריה יציאה לכיוון עוספיא לטיול מרתק של ריחות וטעמים.
ביקור בכפר הדרוזי עוספיא
למי שלא מכיר- עוספיא, כפר דרוזי קטן ומקסים יושב על צלע הכרמל ומשקיף על נופים עוצרי נשימה של עמק יזרעאל ומפרץ עכו. הכפר בנוי מסמטאות צרות כשלצידן בתים של בני העדה הדרוזית.
התחנה ראשונה אליה הגענו בעוספיא הייתה מסעדת עמים וטעמים שלמרבה הפלא התגלתה ככשרה(אשכרה כשרה, עם תעודה ומשגיח כשרות) ועל כן מתאימה גם לציבור הדתי. הנוף במסעדה מהמם והריחות, אוי הריחות.... המאכלים אותנטיים, קדרות מלאות כל טוב, סלט ערבי קצוץ בדיוק כמו שאני אוהבת, ממולאים צמחוניים ובקיצור כל מה שאפשר להעלות על הדעת. הרעיון של המקום מקסים- זהו פרויקט קונספט חווייתי המבקש לפתוח חלון, לחשוף ולהכיר את בני העדה הדרוזית, על מנהגיהם ההיסטוריה המפוארת, הסיפורים המרתקים, וכמובן – המאכלים הנפלאים מהמטבח הדרוזי. המקום מיועד גם לאירועים. אגב אלינו התלווה מדריך טיולים שסיפר לנו לא מעט על ההיסטוריה של עוספיא וזה בהחלט שדרג לנו את הביקור במקום.
תחנה שנייה- בית הבד המפורסם בעוספיא
ממסעדת עמים וטעמים עברנו לבית הבד הוותיק של עוספיא לשמוע כיצד ייצרו שמן בעבר וכיצד עושים זאת היום. טיול חמוד של כחצי שעה. אם אתם פחות בעניין הייתי מוותרת ועוברת לסיור נוסף באזור.
אנחנו בחרנו להיכנס לבית הבד ולשמוע קצת על ההיסטוריה של המקום. בגלל שיצאנו לסיור מאורגן בתוך קבוצה כמובן שהיינו צריכים להיצמד לקבוצה, אממה, לי ולחצי יש נטייה לקחת את הזמן, לעשות עוד תמונה, לבחון עוד מערה, לספר עוד בדיחה פרטית ואופס, רגע לאחר שהסתיים הסיור גילינו שאנחנו לבד מחוץ לבית הבד, בגשם זלעפות, והקליטה בסלולארי חלפה עם הרוח.
אני מזכירה לכם שבחוץ אפשר לספור את המעלות על שתי הידיים, הקור ואני זה מה שנקרא, פחות... אנחנו מחפשים מחסה, מוצאים בית עם פרגולה רעועה ומנסים בכל כוחנו להגן על הפן שעשיתי רק כמה שעות קודם לכן. לפני שאני מבינה מה קורה אני מגלה שיואבי דופק בדלת הבית ולפנינו עומדת אישה יפה כבת שבעים שמנסה להבין מי אנחנו והאם היא הזמינה אורחים ושכחה. זאת הייתה ההיכרות הראשונה שלנו עם מונירה שפתחה בפנינו את ביתה ואת ליבה. מונירה מסתבר, הגיעה לארץ עם הוריה מסוריה כשהייתה צעירה, הותירה מאחוריה אי שם את רוב משפחתה. לפני כשלושים שנה היא התאלמנה ונותרה עם שמונת ילדיה בעוספיא. הדרוזים בניגוד ליהודים כך היא מספרת, לא מציינים תאריכים בהם נפטרים יקיריהם. הם לא מקיימים אזכרות. יצא שנכנסנו לביתה ביום שבו נפטר בעלה וכך בכל זאת ציינו יחד את היום בו התאלמנה. מצאנו אישה מרתקת שחלקה איתנו קפה שחור חזק, עלי גפן שהתחממו על הקמין( האמת היא שרק היא אכלה אנחנו היינו מפוצצים) ובעיקר קורת גג חמה ונעימה. במשך שעה שלמה עד שאיתרנו את הקבוצה ישבנו איתה ושמענו סיפורים מקסימים מאישה שחיה איתנו באותה המדינה אך חיה חיים כל-כך שונים מאיתנו. זאת ללא ספק אחת החוויות הכי טובות שחווינו בטיול הזה.
תחנה הבאה- מלון נחשולים
יש לא מעט מקומות קסומים להתארח בהם באזור חוף הכרמל. אנחנו הגענו למלון חוף נחשולים ואין לי ספק שזה אחד המקומות היפים באיזור. המקום יושב ממש על הים, מעין כפר נופש עם חדרי גן ובהם בריכה המשקיפה על החוף וחדרים נוספים בקומה השנייה. המקום מעוצב בהשראת הנוף המשתקף מחדרי המלון- הים כמובן.
הארון וראש המיטה מחוררים בצורה שמזכירה אצות ים, הסלון הקטן כולל ריהוט ראטן ועל הרצפה מונח שטיח בהדפס המזכיר צורות תת-ימיות. שולחנות הקפה נראים כמו חלוקי נחל ומנורות השולחן עשויות עצי סחף. על הקיר נתלו פרחי זכוכית כמחווה ל"מזגגה", בית החרושת לזכוכית הסמוך לחוף( עליו ארחיב בהמשך). בחדרים שבקומת הקרקע מובילה המרפסת אל בריכה פרטית, שקו האפס שלה משיק לשפת הים.
החדרים במלון מרווחים וארוחת הבוקר מצוינת. לחובבי הקולינריה מוצעות שתי מסעדות- מסעדת החוף החדשה הממוקמת על החוף עצמו, במבנה מחופה כולו זכוכית ומסעדת "רוזמרין" הוותיקה יותר. שתי המסעדות מציעות ארוחות בוקר וערב כשרות. אנחנו חטפנו ארוחת בוקר קלילה במסעדת החוף ואין ספק שגם בחורף וגם בקיץ, אין כמו ארוחה טובה עם נוף של הים התיכון.
אגב חשוב לציין שבאי המלון נהנים ממגוון פעילויות חינמיות במסגרת פסטיבל מטיילים במגפיים ולכן אם אתם מתכננים טיול כדאי שתבררו היטב מה מגיע לכם ובאילו תאריכים על מנת למקסם את הטיול.
תחנה לילית- סיור עששיות בעין הוד.
האמת היא שתמיד רציתי לצאת לטיול עששיות רומנטי אבל איכשהו זה אף פעם לא קרה. נראה לי שבעשור האחרון מדי שנה אנחנו מתכננים טיול עששיות בחנוכה ותמיד הגשם מבטל לנו את התכניות. איכשהו טיול עששיות הפך שם נרדף לביטול אירוע וכך יצא שהפעם החלטנו שאנחנו מטיילים עם עששיות בעין הוד ויהי מה. צ'יק צ'אק התארגנו בחדר, התלבשנו היטב, ויצאנו לנו שמחים ונרגשים לטיול העששיות הראשון שלנו. בשעה שמונה בערב הגענו לעין הוד מצוידים בעששית ובמגפיים ופתאום באופן מפתיע שלא לומר תמוה, תקף אותנו גשם. סיור העששיות הפך לקיפוץ בשלוליות ואם ניסיתי להגן על הפן מוקדם יותר תחת הפרגולה של מונירה הרי שבסיור העששיות נפרדתי ממנו סופית לשלום( אני יודעת זה מאוד עמוק).
רטובים קלות אך רעבים עד מאוד הגענו למסעדת דוניא רוסה שממוקמת בלב כפר האמנים בעין הוד. המסעדה ממוקמת בבית אבן ערבי עתיק ומעוצבת כחווה דרום אמריקאית. בתור צמחונית סביר להניח שזה לא אחד המקומות שהייתי בוחרת ללכת אליהם אילו הייתי לבד אבל לצידי חובב בשרים שמאוד משתדל לפרגן לאורח החיים שלי( לא אוכל בשר בימי שני, מספיק טוב לי בתור התחלה). המסעדה למי שלא מכיר ממוקמת במדרחוב הקסום של עין הוד. אם טרם טיילתם בעין הוד נסו לתפוס שבת שמשית ולקפוץ, זאת חוויה כייפית. הנופים, דוכני האמנים וכמובן המסעדות ובתי הקפה. כל אלו הופכים את המקום לכזה שחובה להגיע ולהיות, לפחות חצי יום, גם אם לא בתקופת פסטיבל במגפיים אז במועד אחר.
לאחר שסיימנו את ארוחת הערב( פינקו אותי בפסטה מעולה ובסלטים מצוינים אל דאגה!) עשינו את דרכנו בגשם השוטף חזרה למלון חוף נחשולים. שוב מגיע הרגע הזה שאני מייחלת שדצמבר ייכחד מן העולם. אנחנו בדרך לחדר, הגשם המטורף כבר הפך לברד שחירב סופית כל חלקה טובה בשיער( למה לכל הרוחות לא הצטיידנו במטריה?!?!), עצי הדקל שמקיפים את כפר הנופש משתוללים ואנחנו רצים לחדר צוחקים בקול על האירוניה. אנחנו- הזוג שכל כך נרתע מן הקור נקלע לסערה חורפית ראשונה. אבל בחדר חמים ונעים. הוילון מוסת הצידה, הברד נוחת על מי הבריכה שמוארת בתאורה צבעונית. את הבגדים הרטובים מחליפה פיג'מה חורפית וזה הרגע שאני עושה שלום עולמי עם החורף ומאמצת אותו באהבה אל חיקי.
למחרת בבוקר מתעוררים ליום נעים. מהחלון השמש מחייכת. הנוף כרגיל עוצר נשימה. מבררת עם החצי מה הלוז אך לא לפני שמודה לאלוהים על כך שגמל לי על סובלנותי והאיר את הבוקר עם קרני השמש.
בוקר אור- מוזיאון המזגגה
תחנה ראשונה לבוקר יום שני- מוזיאון "המזגגה" שנמצא ממש על ידנו בשטחו של מלון חוף נחשולים.
בתכנית- סדנת מאפים של מיקי לב וביקור במוזיאון. סדנת המאפים הייתה קצרה באופן יחסי כך שאם אתם קצרים בזמן או לא מחפשים ללמוד את כל רזי המקצוע זה בהחלט משהו שיתאים לכם כחלק מבילוי קבוצתי או משפחתי. בסדנא קיבלנו טיפים בהקשר לטיפול בבצק פוקאצ’ות. עשינו בייגל שלא ממש הצליח( לי לפחות) ובעיקר נהנינו מוייב מיוחד כי הסדנא נערכה בתוך מוזיאון המזגגה בתוך חדר שהרגיש כמו מערה וזה כמובן לא משהו שעושים כל יום. מבנה האבן המרשים שבו ממוקם המוזיאון הוקם בשנת 1891 על ידי הברון רוטשילד ושימש בית חרושת לבקבוקי זכוכית עבור יינות יקבי הברון. ניתן להסתובב בו שעות ולבחון ארכיאולוגיה לצד אמנות מודרנית.
מחוץ למוזיאון יש שטחי דשא לרביצה או לטיול רגלי כך שזה בהחלט יעד שמומלץ גם עם ילדים.
יקב סומק- מרימים כוס יין לחיי החורף
בגלל שהזמן דחק ורצינו לרוץ קדימה נפרדנו מהמוזיאון, לא לפני שסיימנו את שאריות הפוקאצ'ות שטרחנו והכנו ויצאנו לסדנת יינות אצל ברק והילה ביקב סומק בזכרון יעקב. מה שמגניב ביקב סומק זה שהם עושים הכול לבד. משלב גידול הענבים ועד למכירת היינות. ברק אחראי על התפעול, הילה בעלת תואר שני בייננות. יחד הם מגדלים את הענבים, אחראיים על תהליך הייצור וכמובן על המכירה. זהו יקב בוטיק ולכן הכול כאן בקטן, מאוד אישי. למרות שהגענו היישר מבראנץ' הלחמים במוזיאון, על שולחן הטעימות חיכו לנו מגוון גדול של גבינות מעולות לצד כל סוגי היין.מודה שאחד הדברים הכי כיפיים בעולם זה להשתכר מיין בצהרי יום שישי כשבחוץ יורד מבול.
זה היה הטיול במגפיים שלנו אבל המסלולים שמציעים בעמותת כרמלים הם מגוונים ומותאמים לצרכים ולרצונות של כל אחד ואחד. לא הייתי נצמדת לינואר על מנת להתארגן על טיול אלא מתאימה את הטיול למועד שנוח לי ובהתאם מתארגנת עם פעילויות. (את כל האינפורמציה אפשר לקבל באתר העמותה, ממליצה להיכנס ולבדוק.)
צאו תבלו כי אין לנו ארץ אחרת.
אני בינתיים אתחפר לי עמוק בפוך ואחכה שהחורף יסתיים לו.
שלכם
קפואה אך מאושרת,
שני.
* ותודה לצלם גארי רזניקובסקי שתפס כמה רגעים קסומים בטיול שלנו.
קצת עליי
שני בן יעיש שמוראק, אימא, מגישה, עורכת תוכן, יוצרת תוכן, כתבת נדל"ן וצרכנות בארץ ובעולם.
אשמח לענות לכם על שאלות כאן ובדף האינסטגרם שלי.
חפשו אותי באינסטגרם: shonbenyaish@
תגובות