לאחר שסיימתי לעזור בתהליך המיון, התיישבנו לטעימת יינות בהדרכתו של ערן בן הר. לא פחות משמונה סוגי יינות שכללו כמובן לבנים ואדומים (סדר הטעימה חשוב: קודם מבעבעים ולבנים אחרת לא מרגישים טוב את הטעמים) ביניהם: Volcanic viognier זן צרפתי שמגדלים בארץ, קצת פחות פירותי בטעם ויותר לכיוון הליים והמלון הכתום, קברנה סוביניון מסדרת הריזרב שנת בציר 2012 שהישראלים אוהבם מאוד וגם רוזה שמוגש מצונן בארבע מעלות ומתאים לאירועים רבים כמו אירוע צהריים קליל, שקיעה בים או אפילו בבית במזגן. הפופולריות של הרוזה עלתה מאוד לפני מספר שנים כשאנג'לינה ג'ולי ובראד פיט רכשו יקב (כמובן טרום הפרידה המכוערת). ובכלל, סלבריטאים רבים בעולם רוכשים כרמים- זה הפך לסמל סטטוס מתוחכם ואינטליגנטי.

את הטעימות סיימנו עם שיכר דובדבנים מתוק (שעשוי דווקא מתשעים אחוז של דובדבנים חמוצים) שאהבתי מאוד ומגיע מעמק הבכה, האזור הכי עשיר מבחינה מינרלית בארץ. הולך מעולה עם גלידה וניל או פבלובה. ויין הקינוח השני והאחרון היה בסגנון פורט וקוראים לו ענבר. מתוק מתוק, הבשילו אותו על הגפן עד שכמעט נהפך לצימוק ומשם לחביות עץ אלון צרפתי חדשות ל-28 חודשים! ואם זה נשמע לכם הרבה אז לאחר מכן מכניסים אותו לבקבוק ונותנים לו לנוח עוד חצי שנה. היה שווה לחכות.

התיישבנו באזור האירוח הכפרי ואכלנו פלטת גבינות מעולה אותה הכינה בת זוגו של טל, עין-בר שפתחה מגבנה במקום ושמן זית אותו מכין סם פלטר- עסק משפחתי מקסים ביותר. טעמנו שלושה יינות: סוביניון בלאן לבן שלא דורש התיישנות ועובר תהליך של מחיצת אשכולות שלמים (כמה שפחות מגע עם הקליפה והגרעין)- מתקבל נוזל שקוף וארומטי. היין השני והאהוב עלי מבין השלושה היה הרוזה: עדין וקליל, רענן וקייצי והזכיר לי אשכולית אדומה. ולסיום, אחרון אדום שמורכב מקברנה סוביניון, פרנק שירז ומרלו, הוא יושב שנתיים וחצי בחביות ונקרא פלטר איי.

אחרי ששתינו ואכלנו נכנסנו פנימה לאזור של מיכלי הנירוסטה ושם התנסיתי בפאנצ'ינג. מה זה אומר? טיפסתי על סולם מעל המיכלים, פתחתי את המכסה וערבבתי. למה? משום שבמיכלי התסיסה הקליפות והגרעינים עולים למעלה והנוזל יורד למטה אז בכל 4 שעות עושים סרקולציה בצורה ידנית. אני לא יכולתי להישאר ארבע שעות כי מיהרנו להתארגן לקראת ארוחת הערב. למקרה שתהיתם, הסתדרו בפאנצ'ינג בלעדיי.

ארוחת הערב הייתה רומנטית במיוחד: בליבו של כרם, עם מדורה בחוץ ובקתה קטנה שבתוכה שיפרה השפית האלופה הכינה ארוחה שכללה מנות ראשונות מפנקות של סלטים (עדשים, ירקות, חצילים) ומנות עיקריות של בשר לעומרי ומנה צמחונית של ירקות ברוטב סודי וטעים במיוחד בשבילי על חיטת פריקי. ישבנו עם רות ומתן המארחים שלנו מיקב רמת הגולן, שיפרה וזוהר הבן שלה והשיחה הפליגה והגיעה אפילו עד לאפריקה. כשסיימנו חיכתה לנו הפתעה בקירבת מקום ונסענו לראות את הבוצרת, שם מתוק יחסית למפלצת טרקטור שתפקידה לבצור את הענבים מהגפנים. תמונות לא יוכלו להעביר כמה היא ענקית ועוצמתית. שמחים ושבעים הלכנו לישון.

התעוררנו לבוקר שטוף שמש בצימרים של עין זיוון שגרמו לי להרגיש בשכונת ויסטריה ליין של עקרות בית נואשות. הכל כל כך יפה ומטופח, לכל צימר יש את השטח שלו עם מרפסת וצמחייה וביניהם שביל שנראה כמו ציור פסטורלי. ארוחת הבוקר הגיעה עד אלינו לחדר ואם הייתי צריכה תזכורת שככה נראה חופש אמיתי- קיבלתי אותה.

בשעה עשר התחלנו את המסלול כשהעצירה הראשונה הייתה ביקב שאטו גולן. ואני מדגישה את ה-גולן כי ברגע שנכנסנו למתחם הרגשנו שהגענו לפרובנס. מדשאות ענק, גפנים מטפסים, ורדים אדומים ופסלים בכניסה. גזיבו מקושט ויצחק ריבק הבעלים שקידם את פנינו והעניק לנו הסברים על תהליך הייצור כמו למשל שענב זה לא אבטיח, כלומר רק הקליפה שלו בצבע והבפנים שקוף לגמרי. אם נרצה לייצר יין אדום נתסיס אותו על קליפותיו ונעביר למועך-מפריד שמפריד בין הענבים לשיזרות משם הם עוברים למסננת דרכה יוצאת עיסת גרעינים, מיץ וקליפות שמועברת למיכלי התסיסה. לקבלת יין לבן נשתמש בpress (מסחטה בעברית) אליה נשפוך את אשכולות הענבים והיא תמחץ אותם עד שיתקבל מיץ ללא צבע.

ולאחרון חביב וורוד, ההליך דומה ליין האדום רק שבמקום להעביר למיכלי תסיסה, מעבירים לpress (כמו בלבן) ורק אחרי ארבע שעות למיכלי התסיסה.

במהלך הביקור בשאטו גולן הוזמנו לסיור במרתף. את כל היינות (גם הלבנים והרוזה) מיישנים בחביות עץ כך שבמרתף אפשר למצוא כ-250 חביות ושולחן עץ מפלטה אחת באורך 8 מטרים שסביבו כבר התארחו מספר ראשי ממשלה. כל המרתף עמוס החביות זאת חוויה ויזואלית מאוד מרשימה ומסתבר גם עסק די יקר כי כל חבית עולה בסביבות ה650 יורו + המרתף צריך להיות מקורר נון סטופ. הרבה השקעה לקבלת יין משובח. שמענו שבמרתף יש גם מסיבות מדיי פעם אז בבקשה להזמין אותנו בפעם הבאה.

את טעימות היין עשינו בגזיבו יחד עם ריבק ועם היינן אורי חץ. מעולם לא שמעתי בן אדם עם כל הכך הרבה ידע על שמרים! כמובן שזה עשה אותי רעבה אז לצד הרוזה שאהבתי מאוד (שמו בישראל גשם ורוד) נשנשנו גבינות, זיתים ולחמים.

תחנה מספר שתיים הייתה ביקב בזלת הגולן. יואב לוי עלה לגולן בשנת 1985 מתוך ציונות והקים משק. הוא איש שאוהב להגיד את כל האמת בפנים ושיתף אותנו גם בצדדים הפחות זוהרים של עולם היין…יקב זה סקסי אבל לא מאוד כלכלי (אולי זאת הסיבה שבראד ואנג'לינה נפרדו?!). בבזלת מייצרים כמעט 100,000 בקבוקים בשנה של יין כשר ועל חלקם תוכלו למצוא פקק פטריוטי במיוחד של דגל מדינת ישראל.

יקב אסף ממוקם בכפר היין קדם (שנמצא על כביש 91) שהוא בעצם פרויקט תיירות חקלאית שכולל את מבנה היקב, חצר, בית קפה עדיקה, חדר חביות יין ושלוש בקתות אירוח מעץ. כרגע בבנייה עוד שתי בקתות והשוס- ביקתת יוגה, ג'קוזי וספא. תארו לכם את כל הטוב הזה בזמן שלג בחורף. קסום. הגפנים של היקב גדלות על אדמת הבזלת של רמת הגולן והן בבעלות ומטופלות על ידי אסף ואורן קדם. בחדר טעימות היין שמענו את סיפור חייו המרתק של הסבא של אורן- אהרון, שהיה סוכן מוסד ובקלות יכול לשמש השראה לסרטי ג'יימס בונד. ממליצה להגיע לכאן ולשמוע על הסיפור של אהרון שמופיע על תווית הבקבוק שמוקדש לו, שירז ריזרב קיסריה, על שם היחידה החשאית של המוסד, שיושן שנתיים בחביות. קבלו טיזר: דיוקנו שמופיע על הבקבוק הוא תמונה מהדרכון הירדני שהונפק לו באחת ממשימותיו.

יקב אסף ממוקם בכפר היין קדם (שנמצא על כביש 91) שהוא בעצם פרויקט תיירות חקלאית שכולל את מבנה היקב, חצר, בית קפה עדיקה, חדר חביות יין ושלוש בקתות אירוח מעץ. כרגע בבנייה עוד שתי בקתות והשוס- ביקתת יוגה, ג'קוזי וספא. תארו לכם את כל הטוב הזה בזמן שלג בחורף. קסום. הגפנים של היקב גדלות על אדמת הבזלת של רמת הגולן והן בבעלות ומטופלות על ידי אסף ואורן קדם. בחדר טעימות היין שמענו את סיפור חייו המרתק של הסבא של אורן- אהרון, שהיה סוכן מוסד ובקלות יכול לשמש השראה לסרטי ג'יימס בונד. ממליצה להגיע לכאן ולשמוע על הסיפור של אהרון שמופיע על תווית הבקבוק שמוקדש לו, שירז ריזרב קיסריה, על שם היחידה החשאית של המוסד, שיושן שנתיים בחביות. קבלו טיזר: דיוקנו שמופיע על הבקבוק הוא תמונה מהדרכון הירדני שהונפק לו באחת ממשימותיו.