כבר עבר די הרבה זמן מהפעם האחרונה שדנו בהשוואה בין גברים לאוכל וזאת מאחר והייתי עסוקה בגברים ואוכל. הגיוני. הפעם נתמקד בתחום האהוב עליי, הלא הוא סוכר. כמובן שיש עשרות קינוחים מעולים אבל בחרתי בפינצטה את אלו שכל אחד חייב לאכול לפחות פעם אחת בחייו.

פרדוקס הבחירה:
אז נגלוש קצת לפסיכולוגיה לפני שנדבר על אוכל. פרדוקס הבחירה אומר שאנשים ירגישו רע יותר ככל שיהיו להם יותר אופציות לבחירה. הם ינסו למקסם את הבחירה כדי שתהיה מושלמת, יגלו שאין כזו ולבסוף לא יבחרו כלום. שזה אגב, תקציר החיים בתל אביב.  אם נשווה את זה לאוכל, נגיע לקינוח האהוב עליי, הלא הוא יוגורט. יש כל כך הרבה רטבים, פירות, שוקולדים וטעמים, וכך לא צריך להתפשר רק על טעם אחד. מתאים לאנשים לא החלטיים כמוני או לחלופין, אנשים שרוצים בכוח לחלות בסוכרת (גם כמוני למעשה). ואם בהשוואות עסקינן, הטינדר היוגורטי הראשון נוצר לו ועכשיו אפשר להזמין יוגורט הביתה בלחיצת כפתור. מבטיחה שבניגוד לאפליקציה המקורית, כאן לא צפויות אכזבות.

אניטה, סניפים מפוזרים. בהגעה: 26-30 ₪ | הזמנה: 60 ₪ ומעלה (מחיר עבור כמעט חצי קילו, מחיר סופי תלוי בכמות התוספות).

הסטוציונר:
הרי איך מגדירים סטוץ? קצר וקולע, נגמר מהר (מקווה בשבילכם שלא) ועושה חשק לעוד. ובדומה לכך מצאתי את הקינוחים שעונים בדיוק על המאפיינים האלו. ראשית, סוכריות ברולה (מטבח לילה) שכנראה תודו לי עד סוף חייכם לאחר שתטעמו מהן. וכמו כן, פחזניות סנט הונורה (הוטל מונטיפיורי/ בייקרי). המשותף לקינוחים האלה הוא שהם פשוט נגמרים לאחר ביס אחד אבל אי אפשר להפסיק לחלום על מאגר אינסופי שלהם. תענוג אמיתי לחך.

סוכריית ברולה: 14 ₪ | פחזניה בבייקרי: 5 ₪ | מנת הפחזניות במונטיפיורי: 39 ₪.

התל אביבי: 
איך אפשר שלא להתייחס לקינוח הbowls האלמותי יש לומר. בדומה לגבר התל אביבי, הוא לרוב טבעוני, מפונפן ורוב הסיכויים שלא תשבעי ממנו בסוף הערב. אבל חייב לנסות ממנו, לפחות פעם אחת. (לרוב גם יותר- גם מבחינה גברית וגם קינוחית). הוא כיפי, קליל, בריא והכי חשוב, מצטלם מעולה לאינסטגרם. את הbowl בתמונה אכלתי בקפה חמניה (איזור באזל)- היה נחמד אך לרוב יש להם המון חוסרים מבחינת פירות, ויחסית יקר- 40 ₪ ומעלה.אני אישית הייתי ממליצה על מקום קטן באבן גבירול, אנרג'וסר- גם זול בכמעט חצי, וגם מעניקים שם יחס מקסים! אינסוף פירות לבחירתכם.

המתוק (מדי):
הוא מקסים, הוא חמוד, אבל הוא תכלס, מתוק מדי. לקטגוריה זו נכנס (כל גבר שלא יהיה לו סיכוי איתך ככל הנראה) הקראק פאי. יש מקומות בעיר שהקראק פאי שלהם הוא על גבול חסימת העורק הראשי מעודף סוכר אבל כמו כן, יש מקומות שמכינים אותו מעולה. יש לציין שזה קינוח מאוד קשה להכנה, שמסתכם בסופו של דבר בחתיכת עוגה שאנחנו תוקעים בשלושה ביסים ועל כן בפעם הבאה תנו לו את כבודו הראוי. בDa&Da ובM25 יש קראקים מעולים, מומלץ מאוד. טווח מחירים של 30-40 ₪.

המדויק:
ונסיים בנימה אופטימית זו. מאחר ולא קל למצוא את החצי שישלים אותנו, נסתפק בינתיים פשוט בשני קינוחים מאוד מדויקים. הראשון, הכנאפה במסעדת יפו תל אביב. כששמעתי לראשונה על הקינוח הזה, דמיינתי גוש אטריות קדאיף ספוג בליטר סירופ. שמחה להגיד שטעיתי ושמעולם לא טעמתי כנאפה כל כך מדויק. הוא עצמו לא רטוב או מתוק מדי, והריבה שמוסיפים מעל מעניקה בדיוק את המתיקות הנכונה. השני, הקינוח שנאמר עליו כבר הכל אבל הרגשתי שבלעדיו הרשימה הזו לא שלמה. הפרנץ' טוסט בפורט סעיד. השילוב של הטוסט עם הריבה והשמנת החמוצה יוצר מנה שהיא פשוט ההגדרה לדיוק. טווח מחירים של 50-60 ₪.