את רצינית?! מאוד!
אולי תחשבי על זה שוב? חשבתי על זה!
אולי תעשי איפור ניסיון? לא.
את תתחרטי על זה אחר כך. אני לא!
חברה שלי מכירה מאפרת עדינה, לא תרגישי את האיפור... אני כן!
מה יהיה בצילומים, התאורה... לא אכפת לי!
הצלם לא יסכים... נמצא צלם זורם!
זו בעיה של כסף? ממש לא.
מה עם העיגולים מתחת לעיניים שלך? אני חיה איתם כבר 39 שנים.
את תיראי מחוקה עם כל הלבן הזה... אני אשים אודם!
אז הפנים יהיו חיוורים... די! אני לא מתאפרת לחתונה וזהו.

כך היה. למרות כל השאלות והביקורת מסביב, התחתנתי כשהאיפור היחיד על גופי הוא אודם. זה אפילו לא היה האודם שקניתי במיוחד, בלא מעט כסף.
ברגע האמת בחרתי באודם שכבר היה לי. לא. לא עשיתי דווקא לאף אחד ואני ממש לא נגד איפור או מאפרות. אז למה בחרתי לא להתאפר? הסיבות העיקריות מרוחות כאן בקצרה לפניכן, כמו מייק-אפ על T ZONE ביום אוגוסט חם.

אני לא מתאפרת בחיי היום יום: המקסימום שלי זה אודם ועיפרון בעיניים וגם זה לעיתים רחוקות. הרגשתי שאם אחליט להתאפר לפתע, כשאני לא רגילה לשכבות של איפור, זה ירגיש לי מוזר, לא טבעי, לא אני! הרגשתי שהאיפור יספק לי עוד דאגה ביום מלא דאגות.

סמכתי על ההיכרות שלי עם עצמי! בסיטואציות מרגשות ההתנהגות שלי לא צפויה.
קאט! פלאשבק לטקס סיום התיכון שלי: לבשתי שמלה שחורה וקטנה. שיק נקי שאפיין את סוף הניינטיז רגע לפני שתחילת שנות האלפיים הרסה הכל. לצערי, חצי שעה לפני תחילת הטקס, השיק הנקי הפך לזיעת התרגשות שהציפה אותי והרגשתי שאני חייבת לצאת מהשמלה הזאת. רצתי הביתה, החלפתי לחצאית סקוטית מזעזעת, נעליים גבוהות וחולצה סתמית וחזרתי לטקס. עם השנים הבנתי שהתרגשות גדולה עלולה להביא אותי להחלטות לא טובות, ובגדול!
בחזרה להווה: לא רציתי שטקס סיום התיכון יחזור על עצמו בטקס החופה. ידעתי שאם אתאפר לחתונה, חמש דקות אחרי שהמאפרת תסיים אני אשטוף פנים ואעשה בלגן מרוב התרגשות. לכן, בחרתי להיות הוגנת עם עצמי, להכיר במגבלות שלי ולהיות נאמנה למי שאני - מתרגשת, לא צפויה ונטולת איפור.

אני פרפקציוניסטית ובגיל 39 העור ממש לא פרפקט: העור שלי בסדר. לא נוראי ולא מושלם. ממש בסדר, אבל הגיל עושה את שלו ובגיל 39 כבר יש קמטוטים מתחת לעיניים ומרקם העור כבר לא מה שהיה. ידעתי שהאיפור ייראה טוב בצילום ואפילו מרחוק. לצערי גם ידעתי שהאיפור לא יהפוך את העור שלי למושלם וכשאסתכל במראה, מקרוב, אראה את הקמטוטים מקושטים בקונסילר ופודרה וידעתי שזה יחרפן אותי. העדפתי להסתכל במראה ולראות את עצמי כמו שאני רגילה בלי להתחרפן מקונסילר על קמטים או גוש מסקרה מיקרוסקופי על ריס.
עשיתי מחקר באינטרנט: לפני שקבלתי את ההחלטה לא להתאפר, הסתכלתי בהמון סרטוני הדרכה של מאפרות ומשפיעניות. רציתי להבין כמה איפור באמת צריך וכמה שכבות מסתתרות תחת המילה איפור "עדין". אולי אני טועה, כי אני לא מאפרת, אבל לפי הסרטונים הבנתי שעם העיגולים שיש לי סביב העיניים ועם החום של אוגוסט, אצטרך יותר איפור ממה שאני מוכנה לשאת.
22.8.19 יום אוגוסט חם: אנחנו מכירות את אוגוסט הממטיר עלינו לחות לא חיננית. לא רציתי עוד שכבות עם כל הלחות הזאת. האמינו לי, גם ככה הרגשתי כאילו לבשתי את כל האורחים, נשיקותיהם וחיבוקיהם שלעיתים היו כלל לא מתחשבים. (אני כלה! שמלה לבנה ממשי! עצבים מזכוכית! בעדינות!!!)

בחרתי עם מה לנצח:
הלכתי למעצבת שמתמחה בעיצוב ייחודי של אביזרי שיער ובחרתי "הד פיס" שימשוך את תשומת הלב אליו ויסית אותה מפרצופי הלא מאופר. היות וגם לא עיצבתי את שיער (וואי מה יש לה?) ה"הד פיס" החזיק את השיער באופן מושלם והרחיק אותו מהפנים שלי ומחיבוקי אורחים. קניתי 2 אודמים והתאמנתי על מריחתם לפני. ליתר ביטחון, ליום החתונה לקחתי אודם ישן יותר, אליו כבר הייתי רגילה. בפגישה עם הצלם הודעתי לו מראש שאני לא מתאפרת וביקשתי שהצילומים יהיו בתוך המלון הממוזג בו התארגנו ולא בחוץ.
חודש לפני החתונה עשיתי הכול כדי שהעור שלי ייראה במיטבו: שתיתי המון מים, אכלתי בריא והתאמנתי. זה ממש לא עזר. עם כל ההתרגשות והמתח העור שלי עדיין נראה כמו העור שלי בתוספת התרגשות ומתח, אבל בכל רגע נתון אמרתי תודה שלא יצא לי חצ'קון ענק! ניצחון קטן וחשוב.

מזל טוב! 
בסופו של דבר, ביום החתונה שלי הייתי אני- עם העור המוכר, ההתרגשות המוגזמת ואודם ישן שסמכתי עליו. התחתונים דרך אגב היו חדשים 🙂 והחתונה הייתה אליפות!

צלם: יואב אלון // מעצבת: תמי בר-לב על ה"הד פיס" לשיער