חוות האפרסמון משמשת כחממה לגידול ופיתוח של חקלאות מקומית של צמחי תבלין ומרפא. אל תצפו לאפרסמונים הכתומים והעסיסיים משום שלא מדובר בפרי המוכר אלא בצמח שגדל באזור והשמן שמופק ממנו היה לעזר בימי בית המקדש. גיא ארליך, היזם שעומד מאחורי המקום שם לעצמו מטרה לחנך לתיירות ערכית, חינוכית. במקום מייצרים שמנים אתריים ואפילו שמנים שהיו משמשים לריפוי בתקופת בית המקדש. האפרסמון המקראי מסתבר הוא בעל סגולות נפלאות ואם אתם מגיעים לצפון ים המלח שווה לעצור בדרך לסיור מודרך.

לפני כשנתיים יצא לדרך המיזם החשוב הזה שנולד מתוך הבנה שים המלח גוסס לאיטו. הרעיון היה לקחת מרחב מחייה וליצור ממנו מתחם אמנותי עם אמירה בועטת. למיזם התגייסו עשרות אמנים מהארץ ומהעולם, ביניהם גם כאלו מתחום אמנות הרחוב. כל אמן התבקש ליצור אמנות שעוסקת בהצלתו של ים המלח, בקשר המיוחד בין תושבי יריחו לתושבי ים המלח, בדו קיום המופלא או במצב הגיאוגרפי של האזור.
כל הפרויקט מבוסס על תרומות בלבד, מתוך הבנה שחייבים לשנות את המצב.
התוצאה מדהימה. היצירות פתוחות לקהל 24/7 והן פשוט מהממות.

לא רחוק מביאנקיני תפגשו את הר המלח. מסתבר שבמקום קיים מפעל המלח הגדול באזור. ג'ורג' חאלד, בעלי המפעל מייצר מלח שולחן לישראל, לרשות הפלסטינית, לגדה ולמדינות אחרות בעולם כמו רוסיה, אלבניה, ירדן ועוד. בהחלט שווה ביקור.

ועכשיו אחרי שסיירנו באזור אני חוזרת לדינה דגן. החזון של דינה דגן היה להפוך את כפר נופש שלה לכזה שמאפשר דו קיום. גשר לשיתופי פעולה בין עמים שרק רוצים לחיות זה לצד זה בשלום. זאת אגב הסיבה שרוב העובדים שלה מגיעים מהגדה המערבית.

פתחנו את הביקור בסדנא מיוחדת שהעביר לנו אבו סעד הידוע בכינויו "איש החול". הוא הגיע לכבודנו היישר מחברון. יחד איתו יצרנו אמנות בחול(ניסינו ליצור, על מי אני עובדת). שום מילה על מלחמות, פוליטיקה או סכסוך בין עמים לא הוזכרה כאן. בהמשך יצרנו כדים באובניים כשהקדר המומחה שהעביר לנו את הכלים להכנת הכד המושלם לא דובר עברית כלל ואילו אנחנו לא דוברי ערבית. תכלס, יש מצב שפיצחנו את השיטה, פחות דיבורים ויותר מעשים.

לאחר שסיימנו עם סדנאות היצירה שהמחישו לנו את מהות שיתוף הפעולה בין העמים פרשנו לחדרינו לנוח. חדרי האירוח בהם ישנו מייצגים מגמה אקולוגית בכפר הנופש. הבנייה היא קלה, המבנה מיוחד ולא שגרתי.
לאחר מנוחה קצרה יצאנו לסדנת ספירולינה עם הנטורופתית יהודית לוי ואם עדיין לא התמרחתם בספירולינה קרה בשם הגוף והנפש, רוצו לעשות את זה. זאת חוויה נפלאה ועור הפנים אח"כ נראה מושלם!

בתום הסדנא לקראת השעה שמונה בערב הגענו לחלק היפה והמרגש של היום הזה שמרגע לרגע הפך לאירוע יוצא דופן.
בחדר האוכל חיכתה לנו חוויה בלתי רגילה.
ביאנקיני כאמור מבוסס כולו על הקונספט של מרוקו הקטנה. התפאורה במקום היא תפאורה מרוקאית אותנטית מושלמת, האוכל הוא אוכל ערבי, על הקלידים שהוצבו במקום ניגן לו בשמחה זמר מיריחו כשהוא שר בעברית מרגשת את ״אח שלי מתחתן״ של מוש בן ארי וברקע רוקדים חיילי הנדסה לובשי מדים שהגיעו לביקור במקום.

זה קרה במקרה כשנכחנו במקום אבל מסתבר שזה קורה כל הזמן. פלוגת חיילים שנתקעה בעיצומו של תרגיל בגשם זלעפות ללא קורת גג להעביר את הלילה הקפוא. דינה ששמעה על כך מיד הרימה את הכפפה ודאגה לחיילים למקום לינה כולל ארוחת ערב ומופע לנשמה. כזאת היא דינה מסתבר. כולה לב. כך יצא שאל המלון הגיעו כעשרים חיילים צעירים, עייפים אך מרוצים( איך לא??) והצטרפו לחגיגה מרוקאית נטולת דאגות, כשהסכסוך בין העמים נראה רחוק מאי פעם.
קשה לתאר במילים את מה שחווינו באותו הערב. נגן פלשתיני, חיילים שרוקדים ודינה אחת שמנצחת על הקונצרט האסקפיסטי הזה.

דינה מקדישה את חייה למקום. היא משתדלת לא לצאת ממנו כלל. כששאלתי אותה אם לא חשבה במהלך חייה להתחתן שוב, היא אמרה שהזוגיות היציבה היחידה שהיא רוצה בחייה היא עם בן הזוג הנצחי שלה, הלוא הוא כפר הנופש. היא גדלה והתפתחה לצידו. זה לא המקום המפואר ביותר שראיתי בחיי, יש בו מן הפשטות הזאת שקצת מזכירה את התמונות מסיני ובד בבד את העושר המרוקאי. חדר האוכל יפהפה, שני בתי כנסת עומדים לרשות האורחים שמגיעים כדי לקיים במקום שבת חתן, חדרי האירוח המרוקאים גורמים לאורחים להרגיש במרקש ואפילו דינה בעצמה היא חלק מהתפאורה. הלבוש המסורתי, הווייב שהיא משרה, האוכל שהיא מכינה עם מיטב הטבחים שעובדים לצידה. כל אלו באמת הפכו את החוויה שלנו במרוקו הקטנה לבלתי רגילה.