בדידותה של סופי
בדידותה של סופי
איך מצלמים הפקת גמר בבית ספר צילום אופנה.
הצלמת סתיו על הסיפור מאחורי ההפקה- הפקת הגמר שלה בבית הספר לצילום אופנה של רון קדמי:
ההפקה הזו באה לי מהקרביים. בסמליות רבה צילמתי אותה שנה אחרי שהשתחררתי מצה״ל, שגם ׳שחרר׳ אצלי סכר יצירתי שנפרץ. כשנתבקשתי לצלם הפקת אופנה בהשראת כל נושא שהוא, ועוד במעמד של פרויקט גמר- ידעתי כבר במה תעסוק. המילים של גל תורן בשיר ״סופי״ ריגשו אותי עד דמעות. מדובר על בחורה ששרויה בבדידות ואף אחד לא יודע מה כואב לה ואיך לעזור לה. זאת מערכת יחסים מורכבת של אדם עם עצמו ועם הסביבה שלו ואני סבורה שב- 2019 (ועוד ב2011, השנה בה גל כתב את השיר) הייתה זו למעשה כל בחורה שנייה. רציתי לתאר את התחושה הזאת בתמונות שלי ולהעביר ויזואלית מה שאני מרגישה כשאני שומעת את השיר הזה. יצאתי מאיזור הנוחות שלי וגם הרגשתי מאוד בתוכו בו זמנית. המיקום שבחרתי, בית מלון בצפון הארץ שננטש ועומד בבדידותו על הריסותיו כבר שנים היה כנדרש לצלם בו את סופי שלי.
אני רוצה להודות למשפחה ולחברים שעזרו לי להגשים את ההפקה הזאת, ראו כמה היא משמעותית בשבילי ותמכו לאורך הדרך. לצוות המדהים שנסע איתי הרחק לפנות בוקר כדי להשיג את החזון שלי.
צילום: סתיו הוכמן // סטיילינג: חן יצחקי // איפור ושיער: גילי שני // דוגמנים: אסתי דיסקינד לסוכנות אלינור שחר, אליה אוחנה לסוכנות פשן.
תודה מיוחדת למור דוקטור ואלון לאופר.
אסתי- חולצה: Northern Star // חצאית: וינטג׳ // משקפיים וגרביים: אוסף פרטי // נעליים: פול אנד בר
אליה- חולצה ומכנס: וינטג׳ // נעליים: אוסף פרטי
שמלה: רוחמה
אסתי- חולצה: וינטג׳, אוסף פרטי
אליה- חולצה: אוסף פרטי
אסתי (ימין)- שמלה: רוחמה // עגילים: אוסף פרטי
אסתי (שמאל)- ג׳קט: ברנדי מלוויל // מכנסיים: ליוויס
אליה- ג׳קט: ליוויס // מכנסיים: וינטג׳, אוסף פרטי // נעליים: אוסף פרטי
סופי לא נרדמת כבר חצי שנה בלילה,
גם השכטות לא עוזרות להילחם,
הבדידות הזאת תראו מה היא עושה לה,
סופי עוד שנייה נגמרת.
סופי מתרוצצת ברחובות למצוא מושיע,
רק שייקח, היא כבר יודעת מה לתת,
המשחק הזה מביס אותה כל פעם,
סופי עוד שנייה נפסלת.
היא נאנחת כי קשה לה,
הוא מזדרז למזוג לה סטלה,
היא מתכופפת כי נופל לה,
הוא מסתכל וזה עושה לה
צמרמורת מכף רגל ועד ראש
כשהיא שולפת את הליפסטיק המתוק,
בילדותה, היא מספרת, תמיד רצתה להיות זמרת,
מלחינה או בלרינה שברירית.
ואהבה כל כך לנסוע עם סבה על האופנוע
לראות את אמא על הבמה המרכזית.
סופי לא אוכלת, מספיקה לה הסיגריה,
הקפה מחזיק אותה שבעה שעות,
הגזרה הזאת זה כל שנשאר לה,
בסוף ישארו רק עצמות.
הוא לא יודע מה כואב לה,
היא מתקרבת כי יש רגע,
הוא ממהר לשלוח אצבע,
היא מפשקת, הוא נוגע.
צמרמורת מכף רגל ועד ראש,
היא לוחשת: כמה זה עושה לי טוב,
ובדרכם לשירותים כבר נפתחים הכפתורים,
נפתחים גם הברזים של הדמעות.
וכבר מזמן היא לא חושבת שתוכל להיות אחרת,
להיאסף כמו הזבל ברחובות.
ג׳קט: ברנדי מלוויל // מכנסיים: ליוויס
אסתי- שמלה: רוחמה // נעליים: סטיב מאדן // גרביים: אוסף פרטי
אסתי- ג׳קט: ברנדי מלוויל // מכנסיים: ליוויס
אליה- ג׳קט: ליוויס // מכנסיים: וינטג׳, אוסף פרטי // נעליים: נייקי
ימין:
אסתי- שמלה: רוחמה // גרביים: אוסף פרטי // נעליים: סטיב מאדן
אליה- מכנסיים: עדיקה // נעליים: אוסף פרטי
שמאל:
אסתי- ג׳קט: ברנדי מלוויל // מכנסיים: ליוויס // גרביים וכפכפים: אדידס
אליה- ג׳קט: ליוויס // מכנס: וינטג׳, אוסף פרטי // נעליים: אוסף פרטי
על הלימודים בבית ספר לצילום אופנה, כותבת סתיו:
נכנסתי לבית הספר עם המון חששות, ממש כמו ילדה שהולכת בפעם הראשונה לכיתה א. פחדתי שאהיה הילדונת היחידה שסיימה הרגע צבא, שלא יהיו לי חברים. שיפקפקו ברצון שלי לנסות ולהשיג משהו שהוא כל כך לא טריוויאלי (הרי בכל זאת, להיות צלמת אופנה זה לא הדבר הראשון שעולה לראש כששואלים ׳מה תרצה להיות כשתהיה גדול?׳) אבל אני כבר יודעת את זה מגיל 14. באתי מכוונת מטרה ללמוד ולספוג כמה שיותר מהמורים המדהימים האלה שיש להם כל כך הרבה ידע ורצון להעביר אותו.
אז קודם כל ולפני הכל הבנתי שאני נמצאת במקום הנכון, מעין משפחה של אנשים מוכשרים ומקסימים. למדתי וקבלתי ידע והבנה איך תעשיית האופנה עובדת, איך ליצר חומרים איכותיים שהרעיון עומד בראש, ולהבין את השפה הצילומית שלי. למדתי שאפשר לטעות, שזה בסדר לקבל ביקורת שהיא לא בהכרח ״100״ במבחן ושתמיד יהיה מישהו שיעזור לי להשיג את הכן הבא. למדתי שפשוט זה לא הולך להיות, אבל הכל אפשרי עם עבודה קשה ואמונה עצמית. הרי לכל אחד יש ימים קשים 🙂
לפני שבועיים סיימתי את הלימודים בבית הספר, במפגש אחרון ומרגש שבו קיבלתי בוסט מטורף להמשך התהליך- עכשיו בכוחות עצמי. אני מאמינה שתמיד אפשר ללמוד עוד ושיש לי עוד הרבה לדעת ולהראות. Only time will tell!
תגובות