5 תמונות אינסטגרם והסיפור מאחוריהן ולכבוד המדור הראשון: הבחירות של מאיה ורטהיימר.

התמונה הכי חשובה באינסטגרם שלי לפי דעתי הוא הרגע שבו אסיה נולדה. הגענו לבית החולים ביום שישי בבוקר ובשבת ה(25.1) ב-2 בבוקר ילדתי. ביום ראשון כשאני ואספי עוד על ענן אהבה והתרגשות והלם בתוך הקן הקטן שלנו- קופץ פוש בווינט וכתוב שילדנו. בטלפון של כל מי שהיה איתנו בחדר פתאום התחיל מבול של הודעות, אלפים של מזל טוב. זה היה מלחיץ... אפילו עוד לא הספקנו להודיע לכולם וידענו שאין ברירה הטלפונים לא יפסקו. ידעתי שבשלב כזה או אחר אני אהיה חייבת לעשות את תמונת היד "המסורתית" ️ורק שנייה אפילו להשתיק את הסקרנות של כולם ולהישאר בענן שלי. ב28.1 בבוקר סיימנו לדבר עם הקרובים ולספר להם על השם ואז שחררנו את התמונה הזו. לקחנו את הזמן שלנו. יש לי עוד כל כך הרבה לומר על היומיים האלה בבית חולים שמרגישים כאילו הזמן נעצר ואיך גם הוחלט השם אסיה. אבל זה כבר חפירה אמיתית... אני רק יודעת שהתמונה הזו מסמלת לי את הרגע שבו החיים שלי השתנו וזה הרגע הכי גדול שבו הפכנו משניים לשלושה.

התמונה שבה הכרזנו שאנחנו בהריון היא תמונה לפני שאני מקיאה בגלל כל הבחילות שהיו בשליש הראשון של ההריון. אני חושבת שהטלפון של אסף ושלי מפוצץ בתמונות כאלה כי כל כך נגנבנו על הסיטואציה הזאת כי כשאתה עובר טיפולי פוריות אתה מעריך גם את תופעות הלוואי של ההריון, הכל נראה לך בקטנה. גם ההריון עובר יותר בקלות, אחרי שחווים תופעת לוואי של הורמונים, כשאת מזריקה לעצמך, את אשכרה חווה את הדבר האמיתי כי יש לך משהו בבטן את מייחסת לזה באהבה מוחלטת. גם אם הקאתי הייתי מאושרת כי ידעתי שזה בגלל ההריון, כי יש לי יצור חי בבטן וזה הדבר הכי גדול שאסף ואני ייחלנו לו.

זאת התמונה הכי טובה מהחתונה שלנו שמתארת אותנו. גם בסיטואציה הכי רומנטית אנחנו אוהבים לעשות את זה מצחיק ולא קונבנציונאלי- כמו שאנחנו. רצינו להתחתן באילת רחוק מכולם, חתונה קטנה. הבנו שבתל אביב לא נצליח לעשות חתונה קטנה אז רצינו חתונה שתהיה המעגלים הכי קרובים אלינו, לא חתונה תל אביבית באילת, מפונפנת, אלא חתונה אילתית: הכי בנוח, חול, נעלנו סניקרס. וכיאה לחתונה אילתית גם התמונות היו עם נרגילות ומבחינתי רציתי גם צמות בטיילת! זה לגמרי היה היום הכי טוב בחיים לפני שאסיה נולדה וזה אפילו לא היה יום אחד כי החתונה התפרשה על שלושה ימים.

היום שבו רצתי 21 ק"מ. אחרי תאונת הדרכים שעברתי כשהייתי בת 17 אחד הדברים שאמרו לי כשאחלים, ולא אהיה יותר בכסא גלגלים, אוכל ללכת רגיל אבל לא אוכל לרוץ. אני זוכרת שנשבר לי הלב ואחרי שנים של החלמה הרגע הזה, שרואים בתמונה, עבורי זה היה הניצחון הכי גדול בעולם. בבוקר לפני הריצה התרגשתי בטירוף ובאותו הערב שיחקתי בהצגה "ארץ פוק" בתאטרון גשר עם כל חבריי מניסן נתיב והיום הזה של חצי מרתון בבוקר ולהופיע בערב בהצגה- הרגשתי מינימום וונדרוומן. אחד הימים הגדולים בחיים שלי, ניצחתי את הרגע שבו אמרו לי שלא אוכל. ניצחון אדיר עבורי.

עם האחים שלי ביום ההולדת של אחי הקטן גיא. אנחנו חמישה אחים, מאוד קרובים. הם היסודות שלי, הבית שלי- משם באתי ולשם אני הולכת. גדלתי בבית עם המון שמחה והומור (טפו) וגם עם המון ups and downs. עשינו לגיא יומולדת בסגנון פיראטים ורואים פה אותנו בצורה הכי שטותית שלנו, בית משוגע ולא סטנדרטי מלא באהבה.