תמונות האינסטגרם והסיפור מאחוריהן והפעם: הבחירות של מור סילבר.

יום החתונה שלנו. 12/11/2015
לא להאמין. אוטוטו חוגגים 5 שנות נישואין. הזמן טס. כמה הספקנו (2 ילדים!! שיהיו בריאים). כמה חוויות. כמה רגעים, טובים וטובים פחות. אבל אוהבת תמיד להתרכז בטוב. וואו וזאת תמונה שמזכירה לי המון טוב. יום החתונה שלנו. היום הכי מרגש בחיי. חיכיתי ליום הזה. חלמתי על היום הזה. וכמובן שחלמתי על וידוש. הוא האביר על הסוס הלבן מהחלומות שלי. המסר שלי מהתמונה הזו הוא - חלומות מתגשמים.

יום המשפחה.
בעבר זה היה יום האם. זה מה שהיה לי בחיים. אמא, אחת ויחידה. ואז הקמתי משפחה, ופתאום יום האם הוא כבר יום המשפחה. ופתאום, יש לי ילד בגן של גדולים ומבקשים ממני תמונה משפחתית לכבוד יום המשפחה. אצלי יום המשפחה זה אמא שלי (שהיא הסבתא המושלמת!), ודים, שוני וריו. אין לי מסר כאן, יש לי טיפ קטן: תעשו כמה שיותר תמונות משפחתיות. יש המון רגעים שכיף לתעד, לנצור, שייחרטו בלב לנצח.

סילבר בל.
אם אתם עוקבים אחריי, אתם בטח כבר מכירים את הקופסה הקסומה הזאת שבתמונה...?! מגיעה עם סרט, פעמון וכרטיס ברכה. מלאה במוצרים שנבחרו בקפידה, מחומרים טבעיים, 100% כותנה אורגנית, במבוק, צבעוניות פסטלית ואיכות ברמה הכי גבוהה. בתמונה, זו אני, בחודש שמיני, עם ריוש בבטן, ביום צילום לאתר של סילבר בל. יום צילום מלא באדרנלין, התרגשות, והיום הזה נגמר בירידת מים (או מיי גאד!) ואחרי כמה ימים במחלקת טרום לידה ריו נולד 🙂 ללא ספק שריו הוא מקור ההשראה שלי לייצר מתנת לידה הכי קסומה שיש.

מורנינג לייק דיס.
איזה בוקר זה היה?! הבוקר הראשון בבית החדש שלנו. היה לא פשוט, לעבור לדירה חדשה, שבועיים אחרי לידה (הלידה קרתה מוקדם מהתכנון), ילד בתקופת גמילה מחיתולים, מתרגלים למצב חדש, אח חדש... הכסאות בפינת אוכל לא היו, השולחן בסלון עדיין לא הגיע ואפילו הכונניות בצידי המיטה שלי היו חסרות (ועדיין חח...) אבל מה...?! הבוקר היה מושלם. עם כל המצב, הבוקר הזה לא יישכח. מצאתי את עצמי במיטה, עם שני הקטנים שלי, מחובקת, הלב מתפוצץ מאהבה, אנרגיה כל כך טובה, כמה אושר זה לפתוח את הבוקר הראשון בבית החדש עם הרגשה שיש קסם באוויר. בהזדמנות זו, תודה על הקיים. שתמיד נדע להעריך. להוקיר. וגם אם נראה מפחיד, מלחיץ, נעבור את זה ביחד. אין על הביחד של משפחה!

 תמונה שאני פשוט אוהבת.
אם יש משהו שאני מחכה לו, זה הדייט השבועי עם הגדול שלי. כל פעם משהו אחר. פעם אנחנו רוכבים על אופניים, פעם סתם הולכים לאכול גלידה ופעם הולכים לקפה גן-סיפור. התאהבתי במקום הזה. המקום שם לעצמו כמטרה להיות מקום ידידותי לילדים, כמו שאתם רואים בתמונה, גם בפן העיצובי - הכיור הנמוך שמותאם לילדים ועד לתפריט ילדים מנוקד שמכיל מנות שילדים אוהבים.

הבסטית שלי.
אין על הבסטית שלי. ויותר מזה, אין על חו״ל עם הבסטית שלי. אז לפני שאני אשכח איך נראה מטוס ומה זה דרכון (למרות שכבר שכחתי), אני רוצה להיזכר בתמונה מהטיול האחרון שלי בחו״ל - בליסבון. איזה כיף זה תרבות חדשה, טעמים חדשים, מקומות חדשים ואוויר חדש. מתגעגעת לזה. בא לי שוב.
מקווה שנעבור את התקופה הזו במהרה, בבריאות ובע״ה נטוס לטיול פיצוי שיכלול את הבסטי.