רפאל דוד

על השם רפאל אני חולמת מאז שאני ילדה. לסבא שלי ז״ל קראו רפאל, מגיל 12 ועד היום אני הולכת עם תמונה שלו בתיק קבוע ותמיד אמרתי שככה אקרא לבן שלי.
השם השני - דוד על שם אביו של מייקל. מתחילת ההריון ידענו שנקרא לילד שלנו רפאל דוד.

אמהות טרייה בימי קורונה

האמת שהיו לי כל הזמן חששות להגיע לבית החולים בגלל משבר הקורונה... התייעצתי המון עם הרופא והמיילד שלי - רוני חן, שבכל בעיה שהייתה לי דאג לקבל אותי בקליניקה בביתו ומשם הגענו להחלטות אם יש צורך להגיע לבית החולים או שלא.
ההריון שלי היה בסיכון וחודש לפני הלידה רוב הזמן נאלצתי להיות בבית. היה לי קשה כי אני בנאדם שחייב את השגרה שלו ומנגד החלום שלי באותו זמן היה רק שהלידה תעבור בשלום והכל יהיה בסדר, אז אמרתי לעצמי בראש כל הזמן: "זה רק עניין של זמן ואוטוטו תחזרי לעצמך, לשגרה, ותקבלי מאלוהים את המתנה הכי טובה שקיבלת כל חייך".

הברית

יום הברית היה יום מאוד מרגש עבורי. אפשר לומר שעד יום הברית לא היו לי שום תופעות הורמונאליות ופתאום לילה לפני הברית פרצתי בבכי שלא הצלחתי לעצור. 2 דברים גרמו לברז הבכי להגיע: הדבר הראשון הוא שרוני חן (הרופא) פתאום שלח לי שהוא מתגעגע והדבר השני זה שפתאום קיבלתי הודעה מהמוהל על כל מה שאני צריכה לארגן לרגע הזה שחותכים לבן שלי... וכל מה שעבר לי בראש זה "איזה מסכן הוא כזה חסר אונים ולא מבין מה הולכים לעשות לו". הברית שלנו הייתה מאוד מצומצמת, 10 אנשים, רק המשפחות הגרעיניות ועם זה דווקא ממש שמחתי! מהתחלה לא רציתי אירוע ופתאום לקראת הלידה המשפחות של שני הצדדים התחילו להגיד שהן מאוד רוצות אירוע, אז בקטע הזה יצא לי טוב ורגוע.

חופשת לידה קצת אחרת

זה נכון שחופשת הלידה שלי היא לא רגילה. אי אפשר כל כך לצאת מהבית, הרופאים מדברים רק בטלפון ויש חשש לצאת לבדיקות שגרתיות כי הילד עוד לא מחוסן. אני פשוט דאגתי שיגיעו אליי הביתה עם מסכות וכפפות ויעשו בבית שלי את הבדיקות והחיסונים שצריך עד שהמצב יירגע. אני נהנית מהשקט שנוצר עקב עניין הקורונה, אני נהנית כרגע לתת את ה100 אחוז שלי לרפאל, נהנית לעצור שנייה ולעשות חושבים על המשך החיים והקריירה ואני חושבת שהחזרה האינטנסיבית שלי לשגרה תהיה אחרי שצברתי המון המון אנרגיות חיוביות. הקורונה פשוט הכריחה את כולנו להוריד הילוך ולחשוב טוב טוב מה אנחנו רוצים מהחיים ומעצמנו, וזה ספציפית מבורך בעיני.

אמא שיר ואבא מייקל

ביני ובין מייקל אין חלוקת תפקידים ברורה בכל מה שקשור בהורות, אנחנו מאוד אחד בשביל השניה. מייקל יכול להסתכל עליי ולהבין שאני חייבת לישון צהרים והוא פשוט יקח את רפאל ויתן לי את השקט שלי. הוא מאוד אוהב להיות חלק מהכל- תמיד אמרתי לו שהוא יהיה כמו עוד אמא.

הדרך לאמהות

זה נכון שהדרך שלי לאימהות לא הייתה קלה, אבל שום דבר טוב לא בא בקלות. כשעברתי את ההפלות לא נכנסתי לדיכאון, דאגתי להגיד לעצמי שכנראה זה לא הזמן המתאים ומתי שזה צריך לקרות זה יקרה, וזה קרה מיד אחרי החתונה. חשוב מאוד לדעתי תמיד לראות את חצי הכוס המלאה, גם כשהכל נראה חשוך וכואב באותו רגע צריך לזכור שלכל דבר יש סיבה וכל דבר שאנחנו עוברים הוא תיקון ושיעור שממנו אנחנו לומדים להמשך.

למען אמהות אחרות

בזמן ההריון שלי וקצת לפני שפרצה הקורונה קיבלתי המון המון טלפונים מחברות שהציעו לי שיתופי פעולה. הכוונה להצעות לשלוח לי מוצרים תמורה לתיוג באינסטגרם. לא הסכמתי. תמיד סלדתי מהנושא הזה... לאורך כל שנות הקריירה שלי קיבלתי המון הצעות לשת"פים כאלה ואחרים ותמיד סירבתי, עד שיום שישי אחד נתקלתי באישה שבכתה לי שאין לה איך להאכיל את הילדים שלה, הלב שלי פשוט יצא אליה ומיד לקחתי אותה לעשות קניות לשבת. באותו רגע קיבלתי הארה ואמרתי לעצמי שאני חייבת לקחת את כל מה שמציעים לי, את כל הדבר הזה שאני סולדת ממנו למען מטרה טובה! להעלות תמונה באינסטגרם לאותן חברות, לתייג ולהעביר את מה שאני אמורה לקבל הלאה לאימהות שבאמת באמת זקוקות לדברים האלו.

היום שאחרי הקורונה

אחרי שהקורונה תיגמר אנחנו כנראה ניסע לרומא. האחיות של בעלי בהריון ולא התראינו המון זמן אז ככל הנראה אם הכל יהיה בסדר ורגוע אנחנו ניסע לבקר.

חגיגות החודש

אני חוגגת עכשיו את האימהות כבר חודש ואין דבר יותר עוצמתי מהרגש שיש לי לבן שלי. האהבה הזו היא אהבה טהורה, אני נהנית מכל רגע שאני איתו וכל דבר חדש שהוא עושה מרגש אותי. אני חושבת שמאותו יום שהבאתי את רפאל לעולם הפכתי להיות שיר שמראה קצת יותר רגשות, זה מדהים בעיני! הלידה פשוט הפילה איזושהי חומה שבניתי עם השנים וזה מבורך.