תמונות האינסטגרם והסיפור מאחוריהן והפעם: הבחירות של מיכל אנסקי.

זו תמונה שלי לפני שנה בצילומים לגוטקס. היא מתוך החומר גלם שהעביר לי אלכס ליפקין הצלם. אני מסתכלת על הגוף שלילפני הלידה. נזכרת איך בעיני עצמי המון דברים הפריעו לי, מעבר לסימן הכחול ברגל. בא לי ללכת אל אותה אישה שהצטלמה בים, לחבק אותה ולהראות לה בדיוק איפה השלטר של הביקורתיות. לאהוב את עצמך זה להיות טובה אליך. במחשבה בכוונה ובמבט.

שניה אחרי שאייל צילם את התמונה הזו עשיתי פיפי. הענין הוא שוואנזי צריך להוריד מלמעלה, והפארק הלאומי המושלג ומלא הקסם באפסייט ניו יורק היה מלא באנשים נורמטיביים שטיילו בנחת ולא ציפו לפגוש בשועל כתום. כשכבר לא יכלתי להתאפק יותר, נכנסתי בין העצים כמה שיכלתי ועצמתי עיניים. כמו ילדה שמעלימה את עצמה בתוך הארון 🦊

סוצ'י. בניה רוסית. 2 מעלות בחוץ 80 בתוך הסאונה. ריח של מדורה, דבש ותה מעשבי בר. 2 רוסים יפי תואר וגדולי מימדים משפשפים את אייל ואותי עם זרדים, זורים עלינו מלח ושופכים עלינו בירה טרייה. הו... התענוג.

רגע אחרי שיא הקורונה. היינו אחד. כולנו בבית מבוקר לבוקר.
מכירים אולי בפעם הראשונה כל ניואנס כל נקודת חן קוראים מחשבות ומדברים בעיניים.

יש לי סמל מסחרי על להסניף עשבי תיבול. מהיום שהקמנו את שוק האיכרים לפני למעלה מעשור, אני מצטלמת מסניפהשמיר, נענע, זעתר טרי, ריחן ופטרוזילה. זה מחייה אותי. מעיף אותי בשניה לאדמה רטובה, לטל הבוקר הרענן. יש לריח כוח אדיר לחיבור בין רגעים בזמן.