הסדרה שמבוססת על רומן של ג׳וליה קווין ונוצרה על ידי כריס ואן דוזן עלתה לנטפליקס בדיוק בכריסטמס לפני כשבועיים ומאז משגעת את העולם. נשים חזקות, תלבושות מנצחות וסקנדלים. אז מה יש בה שהופך אותה לכל כך ממכרת?

1. מאז ״ממלכה״ (Reign) לא מצאתי סדרה תקופתית שנשאבתי אליה. ברוב הפעמים הז׳אנר משעמם אותי... מה שמשך אותי בממלכה מלבד הכריזמה של שתי הדמויות הראשיות היה השילוב של אלמנטים מודרניים בין אם זה במוזיקה או בלוקים שהתבססו חלקם על מותגים עדכניים. היתרון של ברידג׳טון שהיא לא מנסה להיות נאמנה להיסטוריה. מה שמשאיר את האופציה לכל תרחיש אי שם בתחילת המאה ה-19 באנגליה. מה שקסם לי בסדרה הם השפה והדיאלוגים שמתקיימים בערבוביה של ישן וחדש ובכך אפשר להזדהות עם שיחות, שפה וקללות של זמננו ודווקא בגלל שיש בסדרה לא מעט נתונים שלא מתיישבים עם התקופה בה היא מתקיימת- הופכים אותה למעניינת יותר. בונוס: אי אפשר גם להתעלם מהויזואליה עוצרת הנשימה של הנשפים, האחוזות, הגנים והיופי האנגלי שמוצג כאן במיטבו. במילים אחרות הייתי שמחה להצטלם בכל הלוקיישנים.

2. השם שונדה ריימס מוכר לכם? למי שפיספס היא מפיקה, תסריטאית וסופרת שאת היצירות שלה אתם בטוח מכירים: מהאנטומיה של גריי ועד סקנדל, מרפאה פרטית והמדריך לרוצח. ב2017 ריימס חתמה על עסקה עם נטפליקס וכך מגע ידי הזהב שלה חל גם על ברידג׳רטון אותה הפיקה וכידוע, האישה הזאת אף פעם לא טועה!

3. אם כבר שונדה ריימס, לסדרה הזאת יש יתרון מובהק על פני שאר הסדרות שלה: מדובר ב-8 פרקים בלבד. מהאנטומיה פרשתי אי שם בעונה השביעית, העונה האחרונה של סקנדל כבר הייתה מרוחה ואיכשהו לאורך הדרך של המדריך לרוצח איבדתי כיוון. בברידג׳טון הכל קצר וקולע: דרמה, דמויות סוחפות, יצרים, שלל התרחשויות וסוף! יש סוף! והוא לא אחרי עשור. מצד שני נשארתי עם טעם של עוד ובכיף הייתי מוכנה לצפות לפחות בעוד שמונה פרקים.

4. השחקן. כן השחקנית הראשית שמגלמת את דפני, פיבי דינבור, חמודה מאוד (על אף שרשמתי לה נקודה שחורה ביאנגר כשפגעה בג׳וש ובמוסד הנישואין) אבל השחקן רגה ג׳אן פייג׳ פשוט מהפנט. קודם כל לא נתעלם מהעובדה שהוא חתיך על חלל- אבל זה לא רק זה... פייג׳ מגלם את התפקיד של הדוכס סיימון באסט בטבעיות ובנונשלאנט ואי אפשר להתיק את המבט מהפלירטוטים בינו לדפני, מהסצנות הסקסיות (ויש הרבה כאלו) ומהמשברים הפנימיים שהוא מנהל עם עצמו ואט אט פותח אותם בפניה ושם את הלב הפצוע שלו על השולחן. וזה, ובכן, ממיס.

5. דמויות המשנה. לרבים מאחיה של דפני (משפחה מרובת ילדים) יש קו עלילה מרתק: אחיה הגדול למשל, שאגב דומה שתי טיפות מים לרן דנקר, הוא דמות מורכבת שבקלות יכולה לקבל ספין (וסביר שגם יקבל כי הסדרה הזאת היא רק אחת מתוך ספרי הרומנים של הכותבת), אחותה הצעירה אלואיז היא פמיניסטית כובשת עוד בטרם הומצאה המילה וגם שאר האחים זוכים לתסבוכות וסקנדלים פיקנטיים. חוץ מהם, שאר אנשי האצולה, הרוזנים ומקורביהם הם מקבץ גרוטסקי בתלבושות צבעוניות ומחוכים נוצצים שמספקים אתנחתא קומית משעשעת.

6. כל חובבי וחובבות גוסיפ גירל יאהבו את הסעיף הזה! Xoxo מקבל כאן עיבוד מחודש בדמות עלון מסתורי מלא ברכילות עליו חתומה ליידי ויסלדאון המסתורית שאף אחד לא יודע את זהותה אבל כולם חוששים ממנה ובמקביל קוראים בשקיקה את דבריה. לא אתן פה ספוילר האם זהותה מתגלה בסוף או לא... רק אגיד שאת הקריינות של הקול שלה- עושה ג׳ולי אנדרוז האגדית.

בקיצור, המינון הנכון בין הסיפור הרומנטי של דפני וסימון לבין שאר קווי העלילה בברידג׳רטון הוא מדויק וסוחף עד כדי כך שבתור אמא לתאומים בני עשרה חודשים שזקוקה לשעות שינה, נשארתי ערב עד 3:30 לפנות בוקר וסיימתי את הסדרה ביום וחצי.