הכינו לנו ארוחת בוקר מושקעת שכללה פיתות מהטאבון עם שלל טופינגס, מאפה ממולא מנגולד וגבינות, סלטים טעימים וכמובן המון זיתים ושמן זית משובח. שטפנו ידיים מהעבודה עם כל הכלים בשטח והתיישבנו סביב שולחן עץ לארוחה. איזה כיף לאכול בטבע והכי כיף לאכול בטבע מאכלים שהגיעו מהטבע שבו אתה נמצא ברגע זה. במילים אחרות: לאכול פיתה עם לאבנה, זעתר ושמן זית כשהשמן הוכן מהזיתים שמקיפים אותנו. כשכבר לא יכולנו לאכול אפילו עוד רבע פיתה, נשכבנו על המחצלת ונהנינו מהנוף והתה. כל המטעים והגידולים אורגניים וטבעיים וללא חומרי הדברה (זאת גם הסיבה שאפשר לשהות שם ולעשות ארוחה בשטח).

שם קיבלנו הסבר מאבנר איך הכל התחיל… לפני עשרים שנה הבת של אבנר רצתה להפוך את תחביב הרכיבה שלה על סוסים למשהו יותר רציני ומקצועי לאחר שהיא התגלתה ככישרון במרכז, וכך כל המשפחה קיבלה החלטה לעלות לצפון ולגור בגולן. אבנר החליט לשתול זיתים אבל לא עשה מהעסק מספיק כסף לטענתו. הוא קנה בית בד קטן ואחריו אחד גדול יותר ובאחד הימים הצינור של הגפת (שאריות של השמן זית) התפוצץ עליו ומצא את עצמו מכוסה מכף רגל ועד ראש. כשהוא הוריד מעליו את ה"לכלוך" הוא שם לב שהידיים שלו נהיו רכות ונעימות וכך בעצם התחיל להתגלגל כל הרעיון- לקחת משהו שאמור לזהם ולהפיק ממנו משהו קסום ומאה אחוז טבעי לטיפוח הגוף, הפנים, השיער, האמבט, שמן זית, ניקוי, מוצרים לתינוקות ואפילו יש עוד דברים בפיתוח. המוצרים האיכותיים מהגולן מגיעים כיום עד לארה"ב והונג קונג וחנויות נוספות נפתחות במקומות אסטרטגים בעולם.

את התגלגלות העניינים מספר לנו אבנר כשמאחוריו עץ זית עצום בגודלו. זהו עץ בין 1000 שנה שלא קיבל טיפת מים מהיום שהוקם המרכז (ומאז עברו כמה שנים טובות). הסיבה: הוא לא צריך. מתחת לאדמה יש מעיינות והשורשים של העץ, עשרה טון שורשים אם להיות מדויקים, מקבלים את כל מה שהעץ זקוק לו. המשכנו לחלקו האחורי של המבנה שם נמצאת המעבדה ובה הכרנו את אולגה התותחית שעשתה לנו סיורון והדגמות. ניכר שיש אווירה מאוד משפחתית ואכפתית במקום והרגשתי שהמשפחה מכניסה אותי לביתה ומשתפת אותי בסודות כמו למשל מחקר חדש שעובדים עליו או בדיקות החמיצות במעבדה וגם שמחתי לשמוע עד כמה שמים במותג דגש על איכות והגנת הסביבה וגישה של קיימות שמביאה לחיסכון עצום בשימוש במקורות מים.

בסיום הסיור היה לי ברור עד כמה ההתאמה ליעל גולדמן, הפרזנטורית והשותפה, מושלמת. אבנר ויעל הכירו במקרה, ואחרי שיחה קצרה ראו שהחיבור ביניהם מעולה ויצאו יחד לדרך משותפת. יעל חווה את דעתה, מציעה רעיונות ומקדמת את אולאה. היא גם זאת שחשבה על הטיול לצפון  אותו הוציאה לפועל מנהלת הדיגיטל התותחית של אולאה, הדר פרידמן, והראשונה שלוקחת אותנו במרכז המבקרים לאגף שאליו מגיעים הזיתים מהמסיק שלקחנו בו חלק קודם לכן ומספקת לנו הסברים על המכונה רגע לפני שמפיקים מהם את שמן הזית.

שעת צהריים ורגע לפני שהבטן מתחילה לקרקר, אנחנו מוזמנים לארוחת צהריים במרפסת של המבנה. וואו! איזו הפתעה ציפתה לנו שם. המרפסת משקיפה על כל האזור, והתחושה שמקבלת היא של חופש ומרחב אינסופי. השולחן היה ערוך בדיוק לטעמי והתאים בול לכל הקונספט של הסיור עם שילובי עץ, קש, בד וגולת הכותרת שאני מתכוונת לאמץ הביתה: פחיות שמן על תקן אגרטלים שבתוכם פרחי בר סגולים וצהובים. וכל זה עוד לפני שהגיע האוכל כן?! סמבוסק שנמס בפה, אורז פילאף, סלטים עם מלא עשבי תיבול טעימים, עלי גפן ועוד ועוד ולסיום, קינוח שאי אפשר לטעות בו: פיתה דקיקה וחמה מגולגלת וממולאת בשוקולד או בממרח חלבה. אני חולה על חלבה. את ארוחת הצהריים וגם את ארוחת הבוקר הטעימות, הכינו "חוויה דרוזית בקצרין", משפחה מקסימה מבוקעתא שמפעילה את בית הקפה בתוך בית הבד.

שבעים, מבסוטים ועם ידע חדש על רמת הגולן בכלל ועל זיתים והתפוקה המדהימה שלהם בפרט, התכוננו לסוף הטיול המקסים התחנה האחרונה והמתוקה הייתה בחנות של אולאה אסנס במרכז המבקרים, שם המוכרות הסבירו לנו על המוצרים השונים, ביניהם: חמאת גוף עשירה, שמן עיסוי ולחות לאם ולתינוק, סבון זיתים גרגירים, קרם טיפולי לשיער ולקרקפת ואקו אולאה לניקוי וחיטוי הבית שהסתמן כלהיט הקבוצתי יחד עם השמפו וכולם רכשו אותו!