הטור של עומריקו
הטור של עומריקו
היום שבו נולדתי מחדש.
"זהו נגמרו לך החיים, חכה חכה אין יותר טיסות, אתה חי בלהלהלנד, אין יותר חדר כושר, אתה לא מבין למה אתה נכנס..." אלו רק חלק מהדברים שאמרו לי כשבישרנו על העתיד הקרב לבוא של לידת התאומים. מי שמכיר אותי יודע שאני אוהב אתגרים, והדבר שאני הכי אוהב הוא להשתיק אנשים שניסו לאתגר אותי או להוציא לי את הרוח מהמפרשים ולרוב לא בכוונה רעה אלא בדיוק ההיפך, מדאגה וניסיון החיים שלהם. איך אני משתיק? אני פשוט עושה.
זה התחיל עוד מימי בית הספר כאשר החברים הקרובים אלי היו אומרים לי "אין לך אומץ...." ואז זהו! יתהפך העולם ואני אעשה את זה. בזמנו זה לא היה משנה עד כמה דבילי הייתה המשימה ותאמינו לי שעשיתי דברים שהשתיקה יפה להם. מעבר לעובדה שנגמלתי מסוכר ביום אחד אחרי שאמרו לי שאשבר (הייתי צרכן כפייתי של סוכר- קם בלילה, מחסל צנצנת שוקולד עם כפית וחוזר לישון) ועד היום כבר 4 שנים שאני לא נוגע בסוכר מוסף.
משם זה המשיך לעסק שהקמתי לבד מאפס בברלין, ללא שותפים מקומיים, אחרי שנשמות טובות אמרו לי שזה לא אפשרי ולאחרונה, היהלום שבכתר, המשפט שהכי חיכיתי לשמוע "אתם תהיו חייבים עזרה תמיד". רק אלוהים, ירדן ואני יודעים כמה פעמים אמרו לנו את המשפט הזה בהקשר של גידול תאומים ואני רק ישבתי וצחקתי לי להנאתי וחיכיתי להזדמנות להוכיח לכולם עד כמה זה לא נכון ואמא שלי שתחיה עדה לכמות הפעמים שסירבתי להצעתה לעבור לגור איתנו לחודשים הראשונים כי "אתם לא תסתדרו עם שניים" ובואו, לאמא שלי יש ניסיון של גידול 3 ילדים + 30 שנות עבודה כמטפלת בנעמ"ת ו"ויצו".
אז תנו לי עכשיו להבהיר לכם משהו חברים. לגדל תאומים מבחינתי זה החלק הקל פה. להגיע ליום הזה שאני אחזיק אותם זה הדבר הכי קשה שעברתי בחיי. כנראה רק מי שנמצא עמוק בטיפולי פוריות יבין על מה אני מדבר. אני ידעתי שלא ארצה לקבל עזרה מהסיבה שאני התפללתי ליום שלא אוכל לישון בלילות או לנקות קקי גב. אני רוצה לעבור את כל התהליך הזה בעצמי עם הקשיים ועם האתגרים שיש ועוד יבואו.
אז אחרי הפתיח הזה בואו נעבור לתכלס. אני עומרי שלום בן לאורה ויוסי שלום בעל לירדן הראל שלום ואב לגפן ולני שלום מתגאה בתואר אבא במשרה מלאה.
2.2.2020 - טיסה LY2374
מברלין לישראל הייתה הטיסה האחרונה שלי בידיעה שלא אחזור לעסקים בתקופה הקרובה וזו הייתה החלטה לא פשוטה בשבילי בכלל. שנתיים של טירוף על קו תל אביב ברלין וחזרה אל הלא נודע מקצועית ואישית. אז כמו שאני תמיד עושה מאז שיצאתי מהמשבר הגדול בחיי בשנת 2014 (נגיע אליו מתישהו בהמשך הטורים) זה להסתכל תמיד על חצי הכוס המלאה. לא משנה מה קורה, בין אם להפסיד מיליונים או משבר בזוגיות או אפילו לעבור לידה שקטה בחודש שביעי, כל דבר קשה ככל שיהיה תמיד אמצא משהו חיובי לקחת ממנו ולהפיק את המיטב מפני שאני יודע שזו הדרך היחידה להמשיך הלאה ולא ליפול למרה שחורה.
9.2.2020 - היום שבו נולדתי מחדש
יום ראשון בבוקר ואנחנו מקבלים טלפון מהפונדקאית המדהימה שלנו: "בוקר טוב הורים לעתיד, אני בבילינסון נכנסת לאישפוז תכינו תיק ותבואו, אל תמהרו הכל בסדר זה לא שאני הולכת ללדת עוד דקה אבל תתכוננו כי כנראה היום זה היום."
מילה על הפונדקאית שלנו: גם אלוהים לא יודע איך הוא ברא אישה כל כך מדהימה עם לב ענק שלנצח תהיה חלק מהמשפחה שלנו!! הכימיה שיש בינינו לא ניתנת לתיאור ועד היום אנחנו חברים טובים ומדברים המון.
ירדן כמו אמא טובה ארזה מזוודת היריון שלא מביישת נסיעה לחו"ל לשבועיים ואני כמו גבר טיפוסי אמרתי לה שאני לא צריך כלום ואם אזדקק אלך לקניון ממול ואקנה.
17:39 / 17:42 - ט"ו בשבט
אנחנו הורים! גפן יצא ראשון ולני מיד אחריו, מעכשיו סוויץ' בראש, אני נכנס למוד חדש בחיים ומבחינתי כל האמצעים כשרים וטובת הילדים היא ורק היא לנגד עיניי (ויעיד הצוות המדהים בבילינסון שראה את כמות הבקבוקים הקטנים עם הפורמולה שהם נתנו לנו להאכיל את הילדים שלקחתי איתי הביתה).
מהיום הראשון ידעתי שאני אחראי על משמרת לילה עם הילדים (קיבלנו החלטה שירדן ממשיכה בעבודה ואני זה שיוצא לחופשת לידה ולכן ירדן צריכה לישון את המינימום בלילות בשביל להמשיך לכבוש את העולם.
למזלי ויעידו כל מכריי אני כבר שנים הולך לישון מוקדם וקם עוד יותר מוקדם. 20:30 נכנס למיטה עם ספר 21:00 אין עם מי לדבר.... אני לא צופה בטלוויזיה למעט משחקים של מכבי וערוצי הטבע למיניהם ועכשיו ההתמכרות החדשה לנטפליקס. מתעורר בסביבות 04:00 ומתחיל את היום, ככה שעם קצת כיוונון ונחישות צלחתי את משבר השעות די בקלות. היום אני נכנס למיטה ב 20:00 ומחליף את ירדן בסביבות 01:00, הבנתי שגם 5 שעות שינה מספיקות לי וכשבא לי לקטר או להתעצבן אני מייד מעיף את החבלנים בראש שמנסים לגרור אותי למטה ונותן לכוס המלאה להשתלט.
איזה כיף זה להיות מעורב בכל רגע בחיי הילדים, להריח אותם כל הלילה, להסתכל עליהם ישנים ושיא השיאים ליהנות מקונצרט הגזים שהם מנפקים תוך כדי שינה. אפילו מוצארט לא היה יכול להלחין מנגינה יפה מזו, ושלא נדבר על אלפי החברים החדשים שיש לי שאני לא מכיר במציאות אבל אנחנו מתכתבים כל לילה באינסטגרם ומשתפים בחוויות הורות. תודה לכם על שאתם מנעימים את זמני בין האכלה להאכלה.
קורונה וירוס
זוכרים את חצי הכוס המלאה שלי? אז הנה היא באה בשיא תפארתה.
נראה לי שאני היחיד שפשוט עף על הוירוס הזה כמו כוסית של ג'ק דניאל אחרי יום עבודה במנקי בר בברלין. לפני שאתם מתעצבנים, ברור שהיה עדיף שאותו סיני היה מזמין שניצל או סלט טופו במקום עטלף אבל קרה מה שקרה והעטלפים כנראה היו מנת היום והופה יש לנו וירוס שמאיים לכבוש את העולם + 2 תינוקות בני חודשיים עם גזים + אפס ביקורים ואפס עזרה מסבתא וסבא + אישה בהריון בחודש שביעי שחייבת להיות בסוג של שמירת הריון ומה קיבלנו? קרנבלללללללל.
אם עד עכשיו זה היה מאתגר אז חברים ברוכים הבאים לסיר לחץ הכי גדול ביקום... אפילו יותר מכניסה לחנות אפל בבלאק פריידי בניו יורק. כשהבנתי לאן הרוח נושבת טסתי לחנות ציוד כושר ורכשתי חדר כושר קומפלט כדי לבנות לי בגג את מקום המפלט שלי. דרך הערוצים המקובלים היום בעולם משא ומתן שלחתי את עו"ד שלי עם מסמך שבו אני דורש לעמוד על שלי ועל זכויותיי ולקבל שעה אחת ביום לעצמי להתאמן. למזלי ירדן בדיוק אכלה כריך שוקולד עם ביצה קשה ועלי מנגולד (עד היום חשבתי שנשים בהריון ממציאות את המונח קרייבינג, הבנתי שזה אמיתי לגמרי) ואו שהיא הייתה כל כך מאושרת או שהיא נחנקה מהמנגולד וכך שירבבה חתימה על המסמך ומצאתי את עצמי עם שעה אחת ביום שבה אני מתאמן ומטעין את האנרגיות שלי למהלך היום, ממש כמו בכלא בגואנטנמו רק בלי השותפים הרוצחים מאל קעאידה בתא שלי.
אז הקורונה הביאה איתה הרבה סבל ועצב אך גם הזדמנות לנו ההורים לבלות עם הילדים שלנו, להעריך את מה שיש כי אנחנו פה לזמן מוגבל ואם כך המצב בואו נמצה את הזמן שיש לנו עד תום ונפסיק להסתכל על חצי הכוס הריקה כי החצי המלא הוא העיקר וכל השאר לא חשוב. לצערי התקופה הזאת הביאה אתגרים נוספים ועברנו לידה שקטה. דבר נורא שאני יודע שלירדן זה הרבה יותר נורא. לעולם לא אוכל להבין את התחושה של ללדת עובר מת. מעבר לקושי הנפשי יש את החלק הפיזי ובקצרה אתייחס לירדן. את החוויה הזו שעברנו שם בחדר הלידה אני אשמור לעצמי ואתן לך את הזמן והמקום לשתף כשתחליטי, אבל את מה שאני חושב עליך כאמא ואישה עם תעצומות נפש שבאמת אני לא מבין או אבין מאיפה הצלחת לשאוב, את יודעת. אני רק מאחל לעצמי שלנצח אקום כל בוקר ואראה אותך לצידי עם כוחות שיכולים להזיז הרים, הלוואי והיו לי 10% מהכוחות האלה ומהרגע שראיתי אותך אי שם ב1999 ידעתי שאני רוצה שאת תהיי אם ילדיי.
שנדע כולנו ימים טובים במהרה,
עומרי.
תגובות