עם תקופת הקורונה, לא מעט ישראלים נאלצו לוותר על החופשה המסורתית בחו"ל ולהישאר בארץ, אבל הצורך בנופש ושבירת שגרה עדיין נוכח, בטח שעוד בימים לא ברורים כאלו. הרבה אנשים גילו רק עכשיו מקומות יפים בארץ ובניהם את סוד הקסם של המדבר. אנחנו מודות, גילינו אותו כבר קודם, ויש לנו חולשה למראות המרהיבים של הרי החול המדבריים, הצבעוניים.
החלטנו הפעם על נסיעה לפארק תמנע, אל מוזיאון הטבע המרשים שמכיל גם את השקט של המדבר, את הנופים אבל גם לא מעט פעילויות שוברות שגרה ואפשרות לטייל ולהנות מהארץ הקטנה אבל הכל כך מרשימה שלנו.

התחנה הראשונה שלנו בדרך אל סוף השבוע הקסום, הייתה עצירה באחד המקומות הסודיים והיפים בארץ- קיבוץ נאות סמדר, שממוקם כ-70 ק"מ צפונית לאילת. מדובר בקהילה שיתופית בה חיים כמאה בני קהילה שעובדים ומקיימים את הקיבוץ. נכנסו לסיור ביקב, טעמנו מהיין ועברנו על יד המחלבה, נאות סמדר מייצרים גם סבונים טבעיים וכמובן תמרים, שאת כל המוצרים ניתן לרכוש בפונדק נאות סמדר שם עצרנו לארוחת צהריים. גולת הכותרת במקום היא ללא ספק בית האומנויות של הקהילה, שנבנה על ידי חברי הקיבוץ, בית שנראה כמו ארמון מהחלומות בגווני פסטל ורודים ותכולים, ובו הם מארחים סדנאות וריטריטים שונים, ופשוט יש תחושת קסם שנוצרת במקום. וכטלית חיכתה המון זמן כדי להגיע לבית האומניות והצטלמה שם כ-500 תמונות מכל זווית.

בימים ראשון עד שישי יש סיורים עצמאיים במקום (ללא תיאום בשעות הבוקר, מטלפנים משער הקיבוץ ואפשר לסייר באופן עצמאי בבית האומנויות וביקב). מי שרוצה לצלם שם הפקה צריך לתאם מראש.

משם הגענו לבית שלנו לשלושת הימים הקרובים, פארק הקרוואנים בתמנע. הדרך כבר נראתה כמו מתוך גלויה, או יותר נכון, למי שגדל בשנות ה-2000, כמו סיור בתוך הקליפ של בריטני ספירס "not a girl not yet a woman"' וכן, לא התאפקנו והרמנו מחווה, כי בכל זאת איטס בריטני ביץ'.

הקרוואן שלנו, היה כל מה שהיינו צריכות, קודם כל ממוזג! ודבר שני מקום נוח להניח את הראש, להישטף מהחול והחום ולהתכונן לארוחת הערב. בחרנו לישון שלושתנו בקרוואן אחד כך שהיה טיפה צפוף (בכל זאת שלוש מזוודות ענקיות) אבל הוא לגמרי יכול להספיק למשפחה. 

סיימנו את היום בבטן מלאה, מותשות ומרוצות ומיהרנו לישון, כי יום ארוך מאוד עמד לפנינו.

התעוררנו בחמש בבוקר, הכל כדי להספיק לסיור הזריחה שעשינו יחד עם ענבל, לראות את השמש העולה מבין הקשתות, מחזה נדיר ביופיו ששווה לוותר על כמה שעות שינה בשבילו (ובשביל ירדן להתעורר במיוחד מוקדם כשעומרי בבית עם גפן ולני זה אומר ששווה את המאמץ). משם לא יכולנו לוותר והגענו שוב לעמודי שלמה, הפעם לראות אותם באור יום ולהנות מהמרחב המטורף והמרהיב של החול המדברי.

היום השני הוקדש בעיקר לחיות המדבר, בפארק הציפורים זכינו לחוויה הנדירה, גם אם המלחיצה (בעבור וכטלית) של שחרור ציפורים שהיו פצועות, טופלו ורופאו וכעת הן משוחררות להמשך הנדידה שלהן, המשכנו לאגם הפלמינגו, מה שגרם לנו לרגע להרגיש כאילו הגענו לסיישל, כשהציפור היפה עצרה להתרעננות בדרכה מטורקיה אל עבר אפריקה. הן ניתנות לצפייה רק דרך משקפת, ולא ממש קרובות אליכם, מי יודע, אולי גם הן שומרות על חוקי הקורונה.

פיצינו על המרחק, בסיור רכבי חי-בר יטבתה, שם יען התחברה אלינו וכמעט הוציאה לנו את העיניים כשהתקרבה והחלון היה פתוח! הכרנו ערודים (חמור קדום עם גרבי ברך כמו זברה!), ראם לבן, דישון ועוד חיות שגרמו לנו להרגיש שאנחנו נמצאות ממש בתקופת שלמה.

כדי למלא מצברים, המשכנו לגדיד תמרים במטעים של קיבוץ אילות, הקיבוץ הדרומי בארץ, עלינו ממש עד לקצה הדקל כדי לגדוד את התמרים שנשרו מהעץ היישר לתוך השקיות שמוכנות להם, וקצת לנשנש את הפרי המתוק.

אחרי הנשנוש, המשכנו לאגם הנעלם, אחד המחזות היפים בישראל, כשמפסגת ההר, ניתן לראות את האגם בצבעי הטורקיז, או כמו שהנסיך הקטן היטיב לנסח - "סוד יופיו של המדבר הוא, שהוא צופן אי שם בחובו מקור מים חיים". ניסינו לרדת אל האגם עצמו, אבל החום הכריע והבנו שזה מסוכן מידי, אז קחו בחשבון, שאולי עדיף לעצור לרגע להתרשם מהיופי הרב ולא לדחוק בקצה גבול היכולת, כי זה לא היה רק היכולת שלנו, אפילו הטלפונים עצמם התחממו והפסיקו לעבוד בחום הזה. 

אז החלטנו שאת הפיקניק שתכננו, עם האוכל הבייתי שרכשנו ב"כפות תמרים" נערוך באגם תמנע שצמוד לקרוואן שלנו. האגם בתמנע הוא אגם מלאכותי שנוצר כדי שתהיה נקודת מים קבועה לבעלי החיים ולנופשים באתר עצמו, וכנראה בדיוק בשבילנו.

לארוחת הערב זכינו להתארח במושב אליפז אצל רוברט ביטון (053-7710006) ושלי, שהכינו ארוחה בסגנון פיוז'ן מרוקאי-הודי, כשכל אחד מהם מביא את עולמו אל תוך השולחן, מה שיצר חגיגה של טעמים, טאלי הודי מסורתי לצד סלטים מרוקאים עשירים, וקינוח מרענן במיוחד של פרפה חלבה עם אניס ונענע.
הפעם מיהרנו עוד יותר לזמן השינה, כי השעון המעורר הוקדם בשעה וכוון ל-4 בבוקר! אנחנו חיות על הקצה!

התעוררנו עוד לפני עלות השחר, כדי להספיק להתארגן, להתרענן, ללגום קפה ולצאת כבר בחמש בבוקר, לנסיעה של שעה לכיוון הקניון האדום. זה נשמע אולי טכנית מורכב ומעייף, ורגע בו תעדיפו להישאר לישון עוד קצת בקרוואן הממוזג, אבל תאמינו לנו, לא הייתם רוצים לוותר על הסיור הזה, וכשתגיעו, פשוט לא תאמינו שזה ממש כאן בארץ.
הגענו ב-6 בבוקר לפגוש את ערן- או בשמו המקצועי "מר מדבר" שחיכה לנו בלוק מסורתי של מדריך טיולים עם כאפייה לבנה לראשו ועם פינג'אן של תה ממותק, שישר שם לנו חיוך על הפנים ועשה לנו מתוק בלב והתחלנו בצעידה. בגדול לכל הטיולים מומלץ מאוד להגיע בנעלי הליכה נוחות, אבל בגלל שזה לא כזה טיול מורכב, אפשר גם להסתפק בסנדלים סגורות. והכי חשוב לא לשכוח את הכובע. מר מדבר דאג לנו והביא מראש עוד ארבעה בקבוקי מים קרים וטרח לעצור כל כמה דקות לעצירת התרעננות, תוך כדי שהוא מספר לנו על הצמחים, על צמח הלב הרעיל ועל משלים יפים מתקופת התנ"ך שרלוונטים למקום.

עייפות אך מרוצות, נפרדנו ממר מדבר והמשכנו אל עבר התחנה האחרונה בטיול שלנו, ארוחת בוקר מפנקת בחוות ערנדל, אל מול נוף עוצר נשימה, אכלנו ארוחת בוקר ישראלית כיפית של ביצים לפי בחירה, אינספור סוגי מטבלים, קישים וגבינות, ואחרי הלו"ז הצפוף ועמוס בכל טוב, עצרנו לרגע רק לנשום ולהנות מהשקט ומהאווירה הקסומה.

תודה לאסף בוחבוט מ-visit2israel ולליטל שמואלי מנהלת התיירות בערבה הדרומית על כל העזרה ותכנון המסלול המושלם.