את חן הכרתי בסיור שעשיתי שם לפני כמה חודשים עם הצוות של "הכי בעולם" וידעתי שחברות שלי יעופו עליה. בדרך כלל חן לא עושה סיורים לקבוצות עד כדי כך קטנות של שלושה אנשים אבל רצה הגורל וזה הסתדר לה באותו יום הגענו רעבות וטוב שכך כי יש בו הרבה תחנות: 

התחלנו במקום של ציון שכמו שחן ציינה לא נראה כמו משהו יוצא דופן במבט ראשון אבל הריח מושך אותך פנימה. ציון עובד במסירות כבר 50 שנה, מגלגל כדורי בצק, דופק על דפנות הטאבון ומאסטר בלהוציא את הלחמים בדיוק בזמן הנכון.

משם המשכנו לעוד מקום עם ותק שעשה שיפוץ ונראה חדש: מאפיית מרציפן. במקור נמכרו שם רק מרציפנים אבל צערי לא הרבה אנשים מכורים לזה כמוני ולכן עשו התאמה לחיך הישראלי עם שלל מאפים ומתוקים במילויים שונים ומעולים. מיני קרואסוני קוקוס שטעמנו היה טעימים בטירוף והלהיט של המקום הוא רוגעלך בשיטה מיוחדת ובציפוי סירופ סוכר עם טעם בלתי נשכח! בטוח נחזור וגם איציק הבעלים הבטיח לי מאפה מרציפן בפעם הבאה שאבוא.

אחרי מתוק חוזרים שוב למלוח ולטעם הילדות שלנו בנהריה: ג'חנון בר. אם לדייק אז הבחירה שלנו היא מלוואח- המאכל הרשמי שלנו בתקופת הבגרויות. לפני כל בגרות היינו מכינות לנו ג'חנונים וככה חומר הלמידה היה חודר למוח יותר טוב חח (מעניין אם יש מחקר שיגבה את זה). בג'חנון בר פגשנו את גורי, אלוף ההקפצות שמקפיץ את המלוואחים עד השמיים בשוק ומושך אליו תיירים מבסוטים. חוץ מגימיק ההקפצות המוצלח יש מרכיב נוסף שהופך את המקום למוצלח: חציל ובצל מטוגנים שמוסיפים מעל המלוואח ונותנים לו את הטאץ' המושלם.

קצת פיצוחים זה תמיד טוב אז המשכנו ליוסי מזרחי פיצוחים. יוסי הוא נצר למשפחה של באסטיונרים קולינרים ומטייל המון בעולם בחיפוש אחרי מוצרים טובים וייחודיים לאפייה ובישול לבאסטה שלו. את הזעתר וסומק הוא מכים לבד ואנחנו היינו חייבות לדגום את המרמלדות המעולות שמגיעות בכמה טעמים.

החג האהוב על החבורה שלנו הוא שבועות. בכל שנה יש לנו ארוחה חגיגית של החברות ולכן אין מצב שנסתובב בשוק ולא נטעם גבינות טובות. בדיוק בשביל זה חן לקחה אותנו לבאשר פרומז'רי שמתמחים בגבינות וניתן למצוא שם כ-1200 סוגים. רצינו לטעום הכל אבל חשבנו שמספר כזה יהיה קצת מאתגר אז טעמנו חאודה עיזים ( אגב ידעתם שאומרים חאודה ולא גאודה?), טעמנו גם חאודה מיושנת, גרוייר, גבינות הולנדיות וגבינת צ'דר אנגלית וגולת הכותרת הייתה מוליטרנו כמהין האיטלקית שזכתה 4 שנים ברציפות בגבינה הטובה בעולם ובהתאמה היא גם היקרה ביותר בחנות ושווה כל שקל. אבירן דיבר כל כך בלהט על הגבינות שהתחשק לי לקנות את כולן ולא שיחרר אותנו לפני שעשינו לחיים וטעמנו את "הביס המושלם של באשר" שמורכב מ: באגט של ראסל (אומן לחם בירושלים), חמאת כמהין צרפתית, צימוקי עגבניית שרי, שקד מרקונה קצוץ, בלסמי מצומצם והרבה אהבה של באשר.

למען האמת בשלב הזה כבר היינו דיי שבעות אבל יש כל כך הרבה דוכנים ובאסטות שוות בשוק שחבל לפספס אז צעדנו קצת כדי להוריד את האוכל והמשכנו לחצ'אפוריה. חצ'ו= לחם פורי= גבינה וקיבלתם את המאכל הפופולרי והטעים ביותר בגאורגיה. בדר"כ ממולא בגבינה או תפוח אדמה וכל מאפה מקבל את השם המדויק לפי האזור שלו בגאורגיה. כל מאפה מגיע גם עם צלוחיות קטנות לשדרוג של רוטב עגבניות, חריף וכו' והכי כיף להזמין כמה סוגים ולחלוק.

תחנה אחרונה ומתוקה בסיור הייתה בגוסטל פרלינים. חנות שהיא מפעל הנצחה לגוסטל, סבתא דל רחלי שמתפעלת את המקום ומספרת שסבתא הייתה מזמינה את הנכדים לאכול ממגירת התופינים ואהבה שוקולדים איכותיים ומרמלדות. אפשר למצוא במקום פרלינים קלאסיים לצד טעמים ייחודיים כמו דלעת טונקה או פטל וגנאש בוטנים. אהבתי במיוחד את פרלין הערמונים שמן זית ואת פרלין המרציפן ליים ( וכן הרגשתי שסגרתי מעגל עם המחסור במרציפן מתחילת הסיור).

תחנה אחרונה ומתוקה בסיור הייתה בגוסטל פרלינים. חנות שהיא מפעל הנצחה לגוסטל, סבתא דל רחלי שמתפעלת את המקום ומספרת שסבתא הייתה מזמינה את הנכדים לאכול ממגירת התופינים ואהבה שוקולדים איכותיים ומרמלדות. אפשר למצוא במקום פרלינים קלאסיים לצד טעמים ייחודיים כמו דלעת טונקה או פטל וגנאש בוטנים. אהבתי במיוחד את פרלין הערמונים שמן זית ואת פרלין המרציפן ליים ( וכן הרגשתי שסגרתי מעגל עם המחסור במרציפן מתחילת הסיור).

לא תכננו אבל איכשהו מצאנו את עצמנו בדרך לכותל. יש משהו עוצמתי אפילו באוויר בדרך וברגע האמת כל אחת מאיתנו פתחה את הלב ושיתפה במורכבויות שהיו לה השנה ובתקוות לשנה החדשה. מזמן לא הייתה לנו שיחה כזאת גלויה וזה ריגש אותי שגם אם אנחנו לא מתראות בתדירות כזאת קרובה, אנחנו עדיין חברות בלב ובנפש. כל אחת כתבה פתק עם מה שעל ליבה וטמנה בכותל המערבי.

עשינו גיחה קצרה וגילינו שיש שם כמה מונומנטים שנועדו לצילום, בתי קפה וסמטאות ציוריות.

נחמד לעשות שם סיבוב ומשם לחצות את הכביש ל-

קודם כל המבנה עצמו יפהפה ושווה להגיע לראות אותו ולעלות לתצפית. אנחנו הזמנו שולחן לשעת השקיעה ( ממה שבדקתי בימים אלו המסעדה פועלת החל מ16:30) וצפינו בשקיעה היפה מהמרפסת עם כוס רוזה ופלטת גבינות. למרות השם של המסעדה, מדובר במסעדה של ממש ולא רק בגבינות. יש תפריט עשיר ונוף מקסים. בחורף המרפסת מכוסה בפלסטיק עבה שלטעמי קצת פוגע בחוויה אבל עדיין לגמרי שווה להגיע.

לכבוד כריסמס וסוף השנה, הגן הבוטני בירושלים התקשט עם אורות צבעוניים סביב העצים ופוד טראקס. הכניסה מרשימה וצבעונית במיוחד אבל מודה שהיו לי ציפיות גבוהות ובסופו של דבר גילינו שרק חלק יחסית קטן מהעצים מואר. במשאיות האוכל אפשר למצוא פיש אנד צ'יפס, צ'ורוס, וופל בלגי ועוד דברים טובים מהז'אנר. מחיר כרטיס 40 ₪ והאטרקציה מסתיימת ב31/12. 
תכננו לצאת בערב אבל היינו גמורות מהיום העמוס ובתור 3 אמהות לקטנטנים- ללכת לישון במלון זאת אטרקציה בפני עצמה ישנו במלון ענבל  (תודה דיוויד עזרן על ההמלצה- יצאת מלך) וחייבת לציין לטובה את השירות האדיב והחדר היפה והנעים. אפילו התפנקתי באמבטיה!

זאת כנראה ההודעה הנפוצה ביותר שקיבלתי כשהכרזתי באינסטגרם על הביקור. לא סתם המקום כזה פופולרי... התפריט מושקע והמנות מעולות (קרוק מאדם ללקק את האצבעות), המאפייה מתפוצצת במאפים מגרים ומיוחדים וכל האווירה הזכירה לי את פריז. אין ספק שקרן קדוש יודעת את העבודה ולגמרי שווה לעמוד בתור בחוץ.

נכנסנו לחנויות בוטיק מתוקות כמו חנות צעצועים וחנות למוצרי נייר, עברנו בכיכר העירייה (ספרא) והצטלמנו ליד הרדיו הענק, ביקרנו בגלריות ונהננו מהאווירה הירושלמית שהרגישה קצת כמו חו"ל.

מי שעדיין לא היה- מדובר בקניון יפה תואר. נכון תיאור מוזר לקניון? אבל זה בדיוק מה שזה. המותגים שמכירים ואוהבים במבנה מרשים שעושה חשק להסתובב ולקנות.

אפשר לנוח בחדר, ללכת לספא או לעשות מסאג'. לפעמים אני שוכחת שבחופשה גם מותר לנוח ולא חובה למלא את הלו"ז בכל שעתיים בפעילות.

מסעדות שבמלון על פניו לא נשמעות יותר מדי מבטיחות... מה עוד שמדובר במסעדה בשרית ואני צמחונית. מילאנו את השולחן במנות ראשונות טעימות ( הכי אהבתי את הפתיח של הקישואים ואת מנת הסלק החמים) וגם הייתה מנה עיקרית של פריקי עם לב חציל שהייתה ממש טעימה. חובבי הבשר כמובן לגמרי יהנו והכי הופתעתי לטובה מהקינוח: קוקילידה קדאיף עם מילוי פיסטוק. קינוח כלבבי וסיום מתוק לחופשה שלנו.