הקולקציה של בן עמי כל כך צבעונית, שמחה, משדרת אופטימיות – כל מה שלא מתאר את תקופת חיינו הנוכחית.

ביה״ס הגבוה להנדסה ועיצוב ״שנקר״ חוגג השנה 50, וכבר עשרות שנים שתצוגות הגמר שלו הם ההצגה הכי אופנתית בעיר וכרטיס הכניסה של הבוגרים לעולם האופנה הקשוח. אבל השנה לא נזכה לראות על הקאט-ווק את הדגמים המרשימים שיצרו בוגרי 4 שנות לימודי אופנה מפרכות.

יש דגמים שמקבלים חיים ומשמעות רק כשהם נלבשים וזזים במרחב. לא בכדי תצוגות אופנה ברחבי העולם הם מופע של תנועה וקצב. אבל כשהסגר תפס את כולנו והמרחב הציבורי הצטמצם ל- 100 מטרים, גם הבגדים האלה ממוסמרים כעת לבובות דיגום וקולבים במבואה או פרוזדור צר.

תצוגת הגמר הפכה לתערוכה במסדרונות שנקר, אליה תוכלו להגיע בקפסולות, עם מסיכות כירורגיות חסרות שיק על הפנים ותוך שמירה על ריחוק חברתי. קצת הזוי להסתובב במסדרונות המקום הכי אופנתי ביקום עם חתיכת בד על הפנים, אבל זה עדיין היה מרגש במיוחד עבורי. כבוגרת מקצועות האופנה במחלקה ללימודי חוץ של שנקר תמיד קינאתי בתלמידים המוכשרים האלה שקורעים ת׳תחת בלימודי התואר הראשון והשני וחולמים על מילאנו, ניו יורק ופריז, כשאני בקושי האמנתי שאצליח לתפור חוט ישר במכונה.

הקורונה תפסה את התלמידים באמצע הכנת קולקציית הגמר, ואפשר להרגיש שהשפעתה ניכרת על הדגמים, שהתחילו לעבוד עליהם כחצי שנה לפני שהווירוס השתלט על חיינו. באמצע הפרויקט של חייהם הסטודנטים עברו להנחיה מרחוק בזום, בלי יכולת להשיג חומרי גלם, בלי גישה למכונות תפירה וכן הלאה.

אבל – וכאן המקום לאופטימיות – הקשיים הכריחו כל אחד להיות יצירתי אפילו יותר. ״מלך הספות״ אורן איתן אסף ספות שנזרקו לרחוב ופירק אותן כדי לתת להן חיים חדשים. בפרוץ הקורונה הוא נתקע בלי גישה למכונות העור שבשנקר, אז הפך את הסלון שלו לסטודיו ועבד על גזרות. הקולקציה שלו קיבלה משמעות חדשה כשכולנו הפכנו ל״קאוץ׳ פוטטוס״ והספה הפכה למרכז חיינו בסגר.

בין כל הדגמים הססגוניים והגדולים מהחיים אפשר למצוא גם את הקולקציות המינימליסטיות יותר, אלה שמשלבות את סיפור העבר והמסורת עם ההווה המודרני – כמו הפרשנות של מאי בן עטר ללבוש היהודי המרוקאי או החיבור בין מסורתי למודרני של עינב ריינשרייבר.

מאי בן עטר נתנה את הטיפול האישי שלה לבגד היהודי הדתי הגברי והפכה את הטליתות הפגומות והממוחזרות לבגדי נשים.

המשפחה של עינב ריינשרייבר עלתה מעיראק לישראל בשנות החמישים עם מזוודה אחת בלבד שלתוכה נדחסו חיים שלמים. הדגמים שלה משלבים בין המסורתי למודרני, ועוסקים בגישה מינימליסטית לחיים מודרניים. למשל הבגד השחור היפהפה הזה שנרקם כולו בעבודת יד ולא הצלחתי להתנתק ממנו. אבל החיבור הזה לבית ההורים ולשורשים הוא לא חדש, ורוז׳י בן יוסף כבר עשתה היסטוריה באופנה הישראלית עם שמלות הכאפייה האלמותיות שלה והפרשנות למלבושי הדת הגלותיים.

מה שמעניין במיוחד הן הקולקציות שמתכתבות עם התקופה של היום וההתמודדות עם שאלות קיומיות שילוו אותנו בשנים הקרובות.

נועם לוי נתנה פרשנות שונה למתח שבין המסורת לעכשווי כשלקחה תחת הנושא ״ונוס שוברת את האינטרנט״ את ונוס מווילנדורף אל מול השער של קים קרדשיאן למגזין paper לדיון על תרבות נמוכה וגבוהה, מה יפה ומוסרי ומה לא. הקולקציה מעמתת בין אופנת הקניונים הזולה, המהירה והטראשית לבין עולם החייטות המסורתית ובגדים איכותיים. האם בעידן הקורונה אנחנו לא צריכים לחשב מסלול מחדש ולחזור לבגדים איכותיים וסלואו-פשן?

פרויקט הגמר של נטלי צור עוסק גם הוא בבלבול וחוסר הוודאות של ימינו ובמגמה השלטת באופנה העולמית של קיימות ושינויים בהרגלי הצריכה. אריזות הבגדים, אחד מהגורמים המזהמים בתעשייה, הופכים לחלק מהבגד עצמו, והבגדים מותאמים לכל המידות. נושאים כמו בזבוז, צריכת יתר וקיימות ילוו אותנו בשנים הקרובות גם כשיימצא החיסון למחלה שחיסלה את הכלכלה העולמית.

תומר אבן ארי הכניס את רוח המחאה הישראלית למערכות לבוש, ואפשר לחשוב שהוא צפה את מה שקורה עכשיו ברחובות. הקולקצייה שלו נקראת ״כולנו נרדמים בשמירה״, והיא מקבלת השראה מכרזות מחאה מהארץ והעולם, כאלה שהפכו לאייקוניות, בשילוב בגדי עבודה, צבא ותנועות נוער. כל בגד נושא ״מטען חורג״ של משמעויות, וגם כובד – הקולקציה מעוצבת מלכתחילה כדי שתכביד את הלובש, כי היא ״מיועדת לאנשים בעלי דעה שלא מפחדים להעביר ביקורת״. עדיין מוקדם לומר אם ״כולנו נרדמים בשמירה״ הופך עכשיו בדיוק ל״כולם דווקא התעוררו״, כמו שמוקדם לצפות איך הקורונה תשנה את חיינו בכלל ואת חיי האופנה בפרט. אבל יש להניח שתצוגת הבוגרים של 2021 תפתח עוד יותר את הניצנים שהחלו בתצוגה הנוכחית, של עידן טרום-ותוך כדי קורונה.

מה שבטוח הוא הלא בטוח. 43 הסטודנטים המוכשרים שסיימו ארבע שנות לימוד יוצאים לדרך לא נודעת של חיפוש עבודה בשוק אופנה במשבר. זה הזמן שלהם להיות יצירתיים לא רק על בובת הדיגום, וחלקם כבר המציאו את עצמם מחדש, כמו למשל עדן בן עמי שפתחה מיזם של מסיכות קורונה מעוצבות. כמו שד״ר סוס אמר, אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים.