טייק מי טו טוקיו

טייק מי טו טוקיו

כל החוויות שלי מהטיול הצבעוני ליפן.

אני מנסה למצוא את המילים שאיתן ראוי לפתוח את המדריך על הטיול שלי בטוקיו יפן ומתקשה… פשוט כי אין מילים שיוכלו לתאר במדויק את החוויה של המקום שלא דומה לשום מקום שהייתי בו. בכל זאת, אנסה להעביר לכם כאן את התחושות והאווירה של מה שאפשר להגדיר כעולם מקביל. שישה ימים בעולם צבעוני, כאילו נשאבת לתוך סרט אנימה מחד וסופר מסודר עם כללים ותרבות מאורגנת שלא זזה סנטימטר ימינה או שמאלה מאידך. ניגודיות מרתקת. ואת כל הכיף הזה עשיתי עם אמא שלי רונית ואחותי הגדולה ענת. 

היום הראשון שלנו בטוקיו היה בעצם חצי יום

נחתנו בשעה שתיים בצהריים עלינו על מונית בשדה התעופה כשלנהג היה גם כיסוי פה וגם כפפות. בהמשך התברר לנו שלא מדובר במחזה נדיר, היפנים מאוד סטריליים ושומרים על רמת נקיון גבוהה ביותר (רק תיכנסו שם לשירותים ציבוריים ותרגישו שהגעתם למוזיאון! כולל שלל פונקציות שניתן ללחוץ עליהן בזמן האיכות שלכם עם האסלה).

בחרנו במלון באזור גינזה, אזור מודרני עם מלא מסעדות מקומיות (רובן ממוקמות בקומות הגבוהות של הבניין ולא בקומת הרחוב כך ששימו לב להסתכל על השלטים ועל ה"תפריטים" שמצויים בקומת הקרקע ומפנים למעלה), בתי כלבו, חנויות יוקרה כמו הרמס, פנדי ודיור ומותגים מקומיים כולל כמובן בניין עצום של רשת יוניקלו עם קומות עד השמיים.

נחה על רקע הבניין של יוניקלו

עשינו עבודת הכנה לפני הטיול אבל מכיוון שזאת הייתה הפעם הראשונה שלנו וחששנו שנתברבר יותר מדי ונחוש אבודות בטוקיו, החלטנו להיעזר בלילך (myboxof_bento@), ישראלית מקסימה שגרה שם (תודה ליאתי על החיבור בינינו!) כדי שתעשה לנו קצת סדר במסלול שהרכבנו ותיקח אותנו לסיור במקומות קטנים ושווים שרק מקומיים יכולים להכיר. באופן טבעי הגענו קצת הפוכות אחרי הטיסה הארוכה של 11 שעות מהארץ להונג קונג פלוס שלוש וחצי שעות עד לטוקיו, אז לילך לקחה אותנו קודם לסיבוב בשכונה.

תחנה ראשונה: קומת האוכל בכלבו Mitsukoshi שכללה אוכל מקומי ושלל מתוקים מעוצבים. גולת הכותרת הייתה פינת הפירות! מסתבר שביפן אוהבים להעניק מתנות מתכלות כשאחת הפייבוריטיות היא פרי בשל, מתוק וטעים שמשקלו בזהב- מלון טוב למשל יכול להגיע גם למחיר של 1500 שח!!! כן קראתם נכון. הפירות שם מתחלקים לפירות "רגילים" עם מחירים נורמאליים ולפירות של הביוקר שמגודלים כנראה בחממה עם טפטפת מיהלומים 🙂 אחרת אין לי הסבר הגיוני למחיר.

פירות במחיר של יהלומים

נשנשנו והמשכנו לכלבו הבא Ginza six במרחק מספק צעדים. שם עלינו לקומת הספרייה (חנות ספרים משודרגת) שנראתה כמו גלריה מלאה ביצירות ולקומת הגג שהשקיפה על גינזה ועל הבניין של יוניקלו שממול (אמא שלי מכורה למותג וידעתי שזה רק עניין של זמן עד שנכיר כל קומה מקרוב). התחנה האחרונה באזור הייתה בכלבו שנקרא Dover street market ובו עיצוב הפנים משחק תפקיד חשוב יותר מהפריטים עצמם. בקומת אחת עץ ענק, במקום אחר קירות צבעוניים וביציאה פסל של פיל ומסביבו פריטים שמתחלפים.

הכל גדול, מעניין ושונה ואולי אפילו קצת קשה להכיל את הכל ברגע הראשון. הבטן התחילה לקרקר ולקחנו את הרכבת התחתית לרובע השינג'וקו. בעזרתה של לילך קנינו כרטיס נטען שהספיק לנו גם לנסיעות רבות בהמשך וחסך לנו לרכוש כרטיס בכל פעם מחדש. שינג'וקו הוא רובע עתיק יותר, מלא בשלטי ניאון צבעוניים, מנורות מנצנצות וסמטאות עם ברים קטנים שמלאים במקומיים שסיימו את יום העבודה ובאו להירגע וליהנות. הסתובבנו וספגנו את אווירת המקום עם עצירות לאוכל sanagi (הסושי הראשון שלנו ביפן) וקינוח במשאית עם מוטיב של דובים שמכינה מיני פנקייקים טעימים.

חנות הספרים

בעוד רגע יהיה לי פנקייק דובי וגלידה

חולצה וג'ינס: רנואר // משקפיים: דיוק אופטיקס

רחובות שינג'וקו

הלו קיטי מזמינה לחנות שלה בשינג'וקו

כמה דקות הליכה ונחשפנו להתמכרות היפנית: משחקי ארקייד, או כמו שהם קוראים להם פאצ'ינקו ולהתמכרות השנייה שלהם: הלו קיטי. תכננו לשבת באחד הברים אבל העייפות של היום הראשון הכריעה ופרשנו לישון.

בוקר ראשון בטוקיו וקמנו רעננות

מעברי החצייה המפורסמים של שיבויה

תחזית מזג האוויר הראתה שצפוי טפטוף קל ויצאנו לדרכינו היישר לאחד המקומות המפורסמים שכל תייר חייב לסמן עליו וי: shibuya scramble crossing צומת מלא במעברי חצייה והמוני אנשים שחוצים אותם בכל רגע נתון של היום. אולי זה הגשם שהתחיל או השעה המוקדמת יחסית שבה הגענו לשם ולכן עוד לא היה אפקט של המוני אנשים, אבל לא נפלתי. גם כשעלינו לתצפית הידועה מסטארבקס לא התלהבתי יותר מדי אבל לא נורא יש עוד כל כך הרבה לראות ולהספיק.

אמא שלי קראה שבצומת יש מיני קניון מוצלח בשם 109 עם שמונה קומות פיצפונות של חנויות אותנטיות וכידוע אמא תמיד צודקת ואכן היה שם מגניב ביותר כשכל חנות מקבלת אופי משלה הן מבחינת נראות והן מבחינת הסחורה: בגדים, אקססוריז, מזכרות ואפילו חנות שכל מטרתה להיות חמודה ופוטוגנית ולשמש כרקע לתמונות מתוקות (יש יאמרו מתוקות מדי) עם דונאטס גדולים, טירה, קירות בצבעי ורוד ותכלת ושלל תאי צילום שנראים כתפאורה. מילת המפתח למקום כזה ביפנית היא קאווי (מתוק/חמוד) בה הם נוהגים להשתמש לעיתים קרובות. עדיף להתחיל מהקומות הגבוהות כי שם החנויות הטובות ביותר.

אחת גלידה קואלה מיד מגיעה!

מרוצות ומלאות בשקיות פצחנו בהליכה לכיוון רובע הרג'וקו– הרובע אולי הידוע ביותר של טוקיו שבטוח ראיתם ממנו תמונות אופנתיות של יפניות בתחפושות ושיער צבעוני. את הדרך עשינו דרך מדרחוב נעים בשם cat עם חנויות בוטיק ובתי קפה בסמטאות צדדיות. סופו של המדרחוב נופל על רחוב הקניות הומוטסנדו שמכיל גם הוא חנויות של מותגי יוקרה שפופולריות מאוד ביפן, אבל גם מותגי ביניים, צעצועים וקוסמטיקה. החלטנו להשאיר את השופינג של רחוב זה ליום אחר והתקדמנו למדרחוב הראשי של הרג'וקו- Takeshita

חנות במדרחוב טאקשיטה בהרג'וקו

כל מי שאוהב לצלם (כמוני) עלול להשתגע ברחוב הזה! כאילו הפכו סרט מצויר לרחוב אמיתי 🙂 צמר גפן בצבעי קשת, דוכני קרפים מלאים בכל טוב וגלידות מיוחדות באגף המתוקים, חנויות קוסמטיקה ואיפור (כולל רשת Etudee המצויינת), אקססוריז ובגדים, מלא מלא מלא אנשים ואפילו בית קפה של חתולים. מה זה אומר? בית שבו שולטים מלא חתולים פרסים ואתם תמורת תשלום זוכים ללטף אותם ולהתפעל מיופים ופרוותם המצוחצחת (לא סתם הלו קיטי היא הגיבורה הלאומית ביפן). קוראים למקום בית קפה אבל בפועל אין שולחנות והמקסימום שאתם יכולים זה לקנות שתייה במכונה. זאת בעצם סוג של פינת ליטוף לאוהבי החתולים שנראים די מבסוטים מגן העדן שבנו עבורם עם שלל משחקים, אוכל גורמה ותצפית לרחוב הסואן. בכלל טרנד ה"בתי קפה" של חיות תופס תאוצה ביפן, יש כאלו גם עם ארנבים, קיפודים (אליו הגענו בהמשך), לוטרות וינשופים. אם תשאלו אותי חלקן חמודים מאוד (כמו זה של החתולים הפרסים- חיית בית שלא אוהבת להסתובב יותר מדי ולכן המקום מתאים לה), אך חלקם אכזריים למדי כמו זה של הינשופים שבו מחזיקים חיה שצריכה את החופש והטבע שלה כלואה במרתף. לכן אם אתם רוצים לחוות את בתי הקפה אני ממליצה על זה של החתולים. 

שמלה וחגורה: רנואר // תכשיטים: פנדורה

בית קפה לחתולים

סיימנו את המדרחוב כנראה עם הרעלת סוכר אבל עדיין הייתה לנו נקודה מתוקה אחת שסימנתי מבעוד מועד- מסעדת kawaii monster cafe. שוב הרגשנו שנכנסנו היישר לתוך עולם האגדות וגם התפריט עצמו בול למקום עם פסטה בחמישה צבעים וקינוח שמדגים את פלטת הצבעים. צרבת ולישון. 

 

קינוח סולידי בקאווי מונסטר קפה

 

היום השני

עם כל הכבוד לסושי, המאכל היפני שכבש את העולם, לאכול אותו לארוחת בוקר יחד עם מרק ראמן ודים סאם זה משהו שהחיך שלנו עוד לא התרגל אליו, אז בהמלצתה של חברה טובה החלטנו לפתוח את היום ב-eggcellent עם אגס בנדיקט מעולה ומיץ תפוזים סחוט טרי טרי מהפרי. את הכתובת של המקום הראינו לנהג המונית ( כן גם הוא היה עם כיסוי פה וכפפות) שהוריד אותנו בכתובת המדויקת. הבעיה? הגענו לקומפלקס ענק עם אינספור משרדים, פסלים ומסעדות ולא היה לנו מושג לאן ללכת. וגוגל מאפס הראה שאנחנו בדיוק במקום הנכון אבל לא ראינו שום ביצת עין ושום מקושקשת! לאחר כמה דקות של הליכה ימינה ושמאלה במקום פנינו לעזרה מעובר אורח. הוא זיהה את המסעדה מתמונה שהראתי לו ואמר שיקח אותנו. חשבנו שהוא מאוד אדיב ובטח מדובר בהליכה של חצי דקה אבל ככל שהשתרכנו אחריו גילינו שמדובר במקום מסועף עם מדרגות נעות למטה למעלה ולצדדים ו-א' הבנו למה הגוגל מפס הסתבך ו-ב' הופתענו לטובה מהיחס האדיב של הבחור שהלך איתנו עד לפתח המקום, הליכה של 7 דקות. ספוילר: היפנים מאוד מאוד אדיבים ובהמשך הטיול ביקשנו עזרה באיתור מקומות עוד מספר פעמים ובכל! הפעמים הם זנחו את מסלול ההליכה שלהם וליוו אותנו ליעד שלנו. ספוילר שני: ארוחת הבוקר הייתה לגמרי שווה את המאמץ.

שמלה: רנואר

מקדש zojo-ji ומגדל טוקיו שגונב לו את הרעם

5 דקות נסיעה למקדש zojo-ji, מקדש קטן ויפה שברקע שלו רואים את מגדל טוקיו – מה שהופך את הספוט לאינסטגרמי במיוחד ומשם המשכנו למקדש הבודהיסטי הכי מפורסם בטוקיו Senso jo. כיאה למקדש המפורסם ביותר הוא כמובן מאוד מתויר בתיירות פנים וחוץ. הכניסה למקדש עוברת דרך פסאג' של פיצ'פקס מקומיים, חנויות בעלי מלאכה ומזכרות כמו קימונו, מניפות וחתולים מנופפים (ד"ש לנטע ברזילי!).

זה גם המקום הראשון שבו ראינו מקומיות לבושות בקימונו כאשר יש כללים ללבישת הקימונו:
1. השיער חייב להיות אסוף ושזור בו פרח.
2. על הקימונו קשוא אבנט כשבחלקו האחורי הקשירה היא בצורת סרט.
3. חוץ מהקימונו גורבים גרביים מיוחדות ונועלים נעלי כפכפי אצבע.

בכניסה למקדש ישנם פתקים ולוחות עץ עליהם אפר לכתוב משאלות והמבנה עצמו מרשים ובולט באדום.

קימונו על פי כל הכללים

אנחנו אוהבות ללכת ברגל כשאנחנו בחו"ל וכך מגיעים ומכירים פינות קטנות של קסם אז החלטנו ללכת ברגל לפארק אואנו, הליכה של כ-40 דקות דרך שכונת יאנאקה העתיקה אך לצערנו רוב המקומות בשכונה היו סגורים וההליכה הייתה דיי משעממת כך שלגמרי תרגישו חופשי לדלג עליה. הפארק הירוק גדול ויש בו בין היתר גן חיות (עם פנדות) ומוזיאונים.

מקדש השינטו

אנחנו בחרנו להתמקד בחלק של האגם שעבר דרך מקדש שינטו קטן (מקדשי השינטו בצבע כתום). האגם כולו היה מכוסה בצמחיה ירוקה משגעת ביופיה והרגשתי כמו בסיפור שבו הצפרדעים קופצות על העלים ממקום למקום 🙂 ובסוף באמת ראינו צב נח על אחד העלים העצומים. מי שמגיע עם ילדים יכול גם לעשות סיור בסירה על פדאלים. צמוד לפארק נמצא שוק אמיוקו שקראנו עליו המלצות במספר ספרים אך לא מצאנו בו משהו מיוחד מעבר לדוכני בגדים ונעליים סטנדרטיים. סיור קצר בשוק וחתכנו ל Akihabara , אזור האלקטרוניקה של טוקיו שמלא במשחקי מחשב, חנויות על גבי חנויות שבהן אפשר "לדוג" בובה מהמכונה, מוצרי אלקטרוניקה וינטג' כמו גיים בוי וטמגוצ'י ועוד. האזור עצמו גם סופר מגניב בגלל החזית של הבניינים שמקושטת בציורי מאנגה. על אף שביקרנו כבר בשני מקדשים בבוקר, שמענו שבאקיהאברה יש מקדש יפהפה אז קפצנו לראות גם אותו רגע לפני שחזרנו הביתה.

צב נח באגם

מקדש kanda

אחד מההיילייטים של החופשה מבחינתי היה הביקור בדיסני לנד טוקיו

חצי שעת נסיעה מאזור המלון והגענו לממלכתו של וולט דיסני. הפתיחה בשעה 8:30 ואנחנו הגענו יחסית מוקדם ב- 9:30 אבל המקום כבר היה מפוצץ באנשים ועמדנו בתור לכניסה. מזל שהיפנים מסודרים ולכן התורים יעילים ומתקדמים יחסית במהירות. דיסני כמובן אף פעם לא מאכזב ואת פנינו קיבלו מיקי ומיני מחופשים כשברקע מנגינות מהסרטים שעושים שמח בלב. קנינו כובעי אוזניים, הצטיידנו בקרטיב מיקי והתחלנו לטייל בממלכה. 

סט וכפכפים: רנואר // כובע: חדש שקניתי!

במרכז ניצבת הטירה הקסומה וכל המתקנים והפעילויות מסביבה. כפי שאמרתי היו המון אנשים כך שבררנו ועמדנו בתור רק למתקנים שבאמת היה חשוב לנו להיכנס אליהם. ליפנים יש סבלנות והם עומדים בתור בשקט בלי לקטר וכשהם רוצים לנוח הם מתיישבים על הרצפה (על מפה שהביאו, לא ראינו יפני אחד שהתיישב על הרצפה עצמה ולא על מפה) במקומות מגודרים באמצע הרחבה עם שמשייה שהביאו מהבית (מודה שזה היה לנו קצת מוזר- למה המקום המגודר הוא לא בצד ובצל במקום באמצע בשמש?!). לקראת היציאה ראינו ילדה קטנה שהקיאה (כנראה את ארטיק מיקי שלה), אם בארץ ההורים היו מוציאים מגבון לח ומנקים אותה ואת האזור אז בדיסני טוקיו תוך חמש שניות הגיעו עשרה אנשי צוות שהקיפו את האזור, כיסו את כל השטח הנגוע במגבות ומגבונים, חילקו כיסויי פה ופינו אנשים מהאזור. לילדה שלום. סיימנו את הסיבוב, נפרדנו ממיקי ביפנית וחזרנו לישון בשכונה שלנו (מי שמעוניין יש גם את המלון של דיסני שנמצא ממש ממול ויש גם את דיסני סי שבו לא ביקרנו).

היי מיקי!

גם בדיסני כותבים פתקי משאלות כמו במקדשים

בוקר טוב ושמשי עם המסלול להיום: נסיעה במונורייל לאי המלאכותי אודייבה

כשקיבלנו המלצות לטוקיו, אודייבה הייתה ממש שנויה במחלוקת. חלק מהאנשים אמרו לנו שבשום פנים ואופן אסור לפספס את האי וחלק אמרו שזה בזבוז של זמן. אנחנו החלטנו ללכת על זה וממש לא התאכזבנו. קודם כל הנסיעה עצמה כייפית ביותר ומרגישה בעצמה כמו מתקן שעשועים בדיסני. עלינו על הקרון הראשון (כמו כל דבר ביפן, יש עמדות מסודרות למקום שבו אתם רוצים לעלות והרכבת עוצרת בדיוק בנקודות האלו אז פשוט תעמדו בראשון וכך תעלו לקרון הראשון) וקיבלנו תצפית על כל העיר

חליפה וטי שירט: רנואר // תיק: פוסיל

ירדנו בתחנה של הגלגל הענק של אודייבה והיינו הראשונות באותו היום שעלו לסיבוב. בחרנו לשבת בקרון השקוף מתוך מחשבה שהתצפית ממנו תהיה הכי טובה אבל איפשהו באמצע הגובה התחלתי להרגיש טיפה לחוצה (יכול להיות שזה קשור לחרדת טיסה שלי?). מהגלגל יכולנו לראות את כל העיר, את מגדל טוקיו מרחוק ובניינים מיוחדים עם ארכיטקטורה משוגעת. לתחנה של הגלגל הענק יש קניון צמוד אז נכנסנו לסיבוב. החנויות דיי בנאליות אבל העיצוב שלו מיוחד עם תקרה דמוית שמיים ומזרקות איטלקיות (מי שהיה פעם בווגאס יש שם מלון וקניון דומה) בתוך הקניון בחדר צדדי יש גם תערוכה של מכוניות וינטג' היסטריות. ממול לקניון (בדרך לכניסה לגלגל הענק) יש את אולם התצוגה של טויוטה שכולל רכבים שנראים מהעתיד ומי שחובב את התחום כנראה ירצה לבלות במתחם שעה. החל משבוע הבא יפתח בתחנה זו מוזיאון אומנות דיגיטלית עם מיצגים שווים במיוחד אז סמנו לכם ביומן.

תערוכת המכוניות בקניון באודייבה

גלגל ענק מוציא ממני את הצד הבוגר

עד אז, יפן ידועה במרחצאות שלה ומאוד רציתי לבקר במקום אותנטי שכזה. מרחק של תחנה אחת במונורייל והגענו למרחצאות onsen monogatari שהיו הפתעת הטיול ואחד המקומות שאני הכי ממליצה עליהם (אם יש לכם קעקוע הכניסה אסורה). בכניסה מקבלים מפתח ללוקר, משאירים את הנעליים והחפצים ומחליפים לחלוק קימונו מסורתי. בתאי ההלבשה ראינו את הבנות מתאפרות לקראת היציאה למרחצאות והבנו שזה סוג של מקום בילוי עבור המקומיים (חוץ מאיתנו ראינו רק עוד ארבעה תיירים וכל השאר היו מקומיים). פתחנו את הדלת וגילינו מרחב שעוצב כולו כמדרחוב יפני עם מלא דוכני אוכל ומזכרות, מנורות ועצי דובדבן כשכל הסובבים לבושים בקימונו- מחזה מרהיב שכלל לא ציפינו לו!

האוכל בדוכנים היה מעולה וכשסיימנו להתרשם התקדמנו לעבר היציאה למרחצאות. בחרנו במרחצאות לכפות הרגליים (יש כל מיני אופציות) שהתקיימו בגן יפני וקסום. השעה הייתה קצת לפני השקיעה והכל נצבע באור כתום נפלא שהשתלב עם המעיינות החמים באופן מושלם. חוויה אמיתית. גם בחזור נסענו במונורייל וגילינו שהפעם לא האירו את גשר הקשת בצבעי הקשת. לא נורא הגלגל היה מספיק מואר וצבעוני.

נ.ב באודייבה יש את חוף הרחצה היחיד בטוקיו אם מתחשק לכם לטבול במים.

אומרים שיום שמתחיל בחצי שעה בסביבה ירוקה תורם מאוד לאנרגיות של כל היום, כך היה לנו ביום שנפתח בפארק יויוגי

יוני הוא עונת פריחתם את האירוסים וזכינו לראות מרבד סגול ולצידו חבצלות מים, עצים ענקיים וירוקים ומסלול הליכה ירוק שמוביל למקדש השינטו הכי חשוב בטוקיו מייג'י (אם כי כבר ראינו מרשימים ממנו). בכל יום ראשון מתקבצים ברחבת הפארק (מול רחוב הומוטסנדו) מקומיים מחופשים בצורה מושקעת שיסכימו בשמחה שתצלמו אותם או תצטלמו איתם.

שיר אשיר בגשם

אוברול: רנואר

במקרה שלנו בדיוק התחיל מובל בשעה שהיינו שם אז לא נשארו הרבה מחופשים… אז עשינו סיבוב קניות קצר ברחוב. בחלק שקרוב לפארק יש חנויות של מותגי ביניים ובהמשך הרחוב הולך ומתייקר. בשלב מסוים ראינו ברחוב תור (תמיד מעניין ביפן לראות לשם מה אנשים מחכים בתור) וראינו שיש בית קפה של קיפודים באזור אז החלטנו להיכנס. הקיפודים מתוקים כל כך kawaii kawaii! והאנשים שעובדים במקום דואגים שהאורחים יהיו עדינים וזהירים.

התחנה הבאה הייתה קניון קרוב בשם Laforet בסגנון של זה שהיה בבניין 109, כלומר עם חנויות מקומיות מיוחדות ובסיומו חתכנו שוב למדרחוב של הרג'וקו ואכלנו קרפ (יש דוכן קרפ כל חמישים מטר) שעליו פנטזתי מהיום הראשון. לא היה קל לבחור עם התצוגה שעושים בכל דוכן… אבל הלכתי על קלאסיקה של בננות, תותים וקצפת. בכלל מאוד נפוץ בטוקיו להציג את מנות המסעדה בחלונות זכוכית כדי שתיראה בדיוק איזו מנה אתה הולך לקבל. לא כל כך מעורר תיאבון אם תשאלו אותי, אבל לפחות לא תופתע מהמנה שתקבל! לארוחת ערב חזרנו לגינזה ובחרנו הפעם במסעדה איטלקית צמודה למלון Trattoria La Grotta כי בתור צמחונית שגם לא אוכלת דגים, אפשרויות האוכל היפני שלי מוגבלות. בחרנו בריזוטו כמהין והוא התברר כריזוטו המושקע ביותר שקיבלתי בחיים: הגיע בתוך גוש של גבינה שנמסה לה לתוך האורז ועורבבה על ידי המלצרית מולנו ולסיום גירדה את פטריית הכמהין בעלת הארומה המשגעת. טעים ברמות.

הקרפ המיוחל

מציאות בקניון

תצוגת אוכל

אפילו יותר טעים מיפה

חצי יום אחרון לטיול שלנו (איך עבר כל כך מהר?!) 

בחרנו לבלות אותו בשכונה ההיפסטרית shimokitazawa שמלאה בחנויות וינטג', בתי קפה קטנים וחמודים וציורי קיר שהם סוג של גרפיטי ברוח המקום. בגלל שהיינו מוגבלות בזמן הגענו מוקדם לשכונה וחלק מהמקומות היו עדיין סגורים (עדיף להגיע אחרי שתיים עשרה) אז ברוח הימים האחרונים גם סיימנו במתוק 🙂 בבית קפה Tolo coffee & bakery שמגיש פחזניות בצורת דמות מסרט מצויר (הם קוראים לפחזניות פאף)- פאף אחד לכל אחת: וניל, שוקו ותות. אכן סיום מתוק לטיול מתוק.

יש עוד כל כך הרבה מה לראות בטוקיו שלא הספקנו- מקווה שאשוב בקרוב.

*עוד כמה דברים שכדאי לכם לדעת על טוקיו

אנחנו הישראלים אוהבים לגעת ולחבק 🙂 ביפן יותר מאופקים אז כבדו את התרבות שלהם.

חלק נכבד מהמקומיים לא יודעים אנגלית אך הם מאוד אדיבים וישתדלו לעזור לכם בכל דרך. תוכלו להראות להם תמונות או כתובות והם יעזרו לכם בשמחה.

גוגל מפס הוא החבר הכי טוב שלכם שם ויעזור לכם להתמצא בדרך בלי להתבלבל אך קחו בחשבון שזאת עיר שבנויה על הקומות והרבה פעמים לאחר שתגיעו ליעד תצטרכו להסתכל למעלה ולמטה כדי לראות איך ממשיכים משם (זמן טוב להיעזר במקומיים).

בתאי מדידה יבקשו מכם לחלוץ נעליים ואם לקחתם חולצות למדידה גם יתנו לכם חתיכת בד לשים על הראש כדי לא ללכלך את הבגד.

מזג האוויר בטוקיו בעונה שבה אנחנו טסנו (תחילת יוני) היה הפכפך. חלק מהימים היו שמשיים ובחלק ירד גשם. בימים שירד גשם הוא ירד כל היום ללא הפסקה וחשוב להיערך בהתאם עם תוכנית שמתאימה. סוף יוני זאת עונה גשומה שבה יורד גשם כמעט כל יום. באוגוסט חם ולח אפילו יותר מהארץ…ופריחת הדובדבן המפורסמת מתרחשת בדרך כלל בתחילת אפריל.

בהרבה מבתי הקפה יש חובת הזמנה של שתייה אחת לבן אדם ולעיתים גם חובת הזמנה של מנה אחת. כן זה שונה מישראל אבל אין מה להתעצבן…כך נהוג ביפן, אז תהנו מהשתייה שלכם ותתעודדו שבכל מקום יש שירותים שמתפקד כמו נאסא. בנוסף, לא נהוג לתת ביפן טיפים.

אין פחים ברחובות כמעט בכלל. שימי בתיק שקית שבה תוכלו לשים את הזבל שלכם.

לחתולים המנופפים יש משמעות (מעבר לזכייה שלנו באירווזיון חחח). אם יד ימין של החתול מורמת זאת ברכה לכסף ומזל טוב, יש שמאל שמונפת היא על מנת למשוך לקוחות לעסק ואם שתי הידיים מנופפות המשמעות היא מזל כפול והגנה כפולה ממזל רע.

כבר מתגעגעת…

תגובות

Comments 1

  1. כאחת שחזרה עכשיו מיפן ללא ספק יש מלאאא מה לראות ביפן מדינה מאוד מיוחדת ,אנשים מנומסים, תרבות מעניינת ועוד .ללא ספק אחזור אליה שוב .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *