גם בשאר חלקי המדינה, קשה להישאר אדישים ליופי הטבעי של קולומביה. עצי דקל ענקיים או שמיים זרועי כוכבים, נהרות ואגמים או ג'ונגלים פראיים – יש הכל מהכל. אני אתן לתמונות לדבר בעד עצמן

בקולומביה שוכנים עד היום מעל לחמישים שבטים שונים (!) כל אחד עם השפה והמנהגים שלו. קולומביה עשירה במאות שנים של תרבות ומנהגים שהמקומיים שמחים לחלוק עם מטיילים – סיפורים שבטיים, טקסי חליטות מעלי קוקה או תכשיטים, תיקים ואפילו ערסלים בעבודת יד עם טכניקות שעוברות מאם לבת.

שתי הערים המרכזיות של קולומביה - בוגוטה ומדג'ין– שתיהן מתגאות בציורי גרפיטי יפיפיים בכל פינה. קשה להסתובב ברחובות ולא לעצור לתמונות, במיוחד אחרי אחד מסיורי הגרפיטי – כולם, דרך אגב, מועברים על ידי מדריכים מקומיים – שנותנים עוד הצצה נוספת להיסטוריה ולמשמעות שמאחורי הצבעים.

מבחינת מוזיאונים גם לא חסר ובבוגוטה תוכלו לבלות יום שלם בשיטוט בין המוזיאונים השונים, כולם במרכז העיר וקרובים אחד לשני – המוזיאון הלאומי, מוזיאון הזהב ומוזיאון בוטרו, שגם היה האהוב עלי. המוזיאון נקרא על שם האמן הקולומביאני פרננדו בוטרו, מציג בעיקר את ציוריו ופסליו המיוחדים וגם ציורים של אמנים אחרים מהאוסף האישי שלו. הכניסה חופשית ולכם רק נשאר להתרשם מהסגנון הייחודי שלו המבליט ומעגל כל דמות או אובייקט למימדים לא הגיוניים, לפעמים כבדיחה ושעשוע ולפעמים כביקורת פוליטית ברורה.

השפה הספרדית השולטת ביבשת דרום אמריקה (למעט ברזיל שדבקה בפורטוגזית) מקבלת גרסאות מעט שונות בכל מדינה – בצ'ילה מדברים בלי רווחים וגם הוסיפו לא מעט מילים, בפרו נוטים 'לבלוע' הברות ובקולומביה מדברים בספרדית פשוטה וברורה – אידיאלי למטיילים וללומדים מתחילים. בערים הגדולות וגם בהרבה הוסטלים תוכלו למצוא שיעורי ספרדית פתוחים לקהל או במחירים נגישים ושעות גמישות.

בקולומביה יש שילוב מדהים בין מקומי לגלובלי. ניתן למצוא בקלות ברוב המקומות אוכל עולמי ומוכר – פסטה, המבורגר, פיצה וסושי – בשלל גרסאות טעימות ומוצלחות. בכל מקום אפשר לטעום גם מהמטבח הקולומביאני המסורתי הטעים. הוא אפילו נגיש לצמחוניים והטבעוניים שבחבורה מאחר והוא מבוסס בעיקר על קטניות וירקות בגידול מקומי.
בגלל גודל המדינה, בכל אזור ניתן למצוא את אותן המנות בגרסאות מעט שונות אבל הצלחת ברובה נשארת זהה – אורז, תבשיל עדשים, לחם מקמח תירס ובננה מטוגנת או אפויה (שתכלס יותר דומה לצ'יפס), לפעמים עם חזה עוף או נקניקיית צ'וריסו, לפעמים עם הדג שעלה בחכה הבוקר ולפעמים פשוט עם תוספת ירקות מבושלים.

קולומביה מתגאה בהיותה אחת מיצרניות הקפה המובילות בעולם, כמעט בכל פינה תוכלו למצוא בית קפה שמגיש קפה מעולה, סיורים וטיולים לתהליך הייצור יש בשפע, וגם מזכרות טעימות הביתה לא חסר.

אז זהו שלא.
זאת שאלה הגיונית, לפני 25 שנים מדג'ין הוכרזה כעיר המסוכנת ביותר בעולם והמדינה כולה דיממה מפצעי המלחמות בין כנופיות הסמים וארגוני הגרילה הקומוניסטים והאנטי קומוניסטים. אבל זה היה לפני 25 שנים. הימים האלה עברו וקולומביה עושה את המיטב כדי לשכוח מהם. כמעט ואין להם אזכור, למעט סיורי תיירים ומזכרות בשמו ודיוקנו של פבלו אסקובר שקיבלו תאוצה מהסדרה בנטפליקס.  השלטונות המקומיים וחברות התיירות מגלים רגשות מעורבים, מצד אחד כל עלייה בתיירות ובהכנסות ממנה היא חיובית, מצד שני, היא משאירה זיכרונות כואבים שהם מעדיפים לשכוח. נכון, יש מעט אזורים שלא כדאי להסתובב בהם לבד, כמעט בכל מקום בעולם יש כאלה, אז פשוט אל תסתובבו בהם לבד.

למדינה המדהימה הזאת יש כל כך הרבה דברים טובים להציע, והיא מציעה אותם בזרועות פתוחות וחיוך ענק לכל מטייל שמגיע לשעריה. אני עוד אחזור אליה, מקווה שעשיתי גם לכם חשק 😊

לכל הסיפורים המפורטים כולל המלצות וקישורים תלחצו עכשיו על הקישור לבלוג שלי.

אני סתיו, בת 23, מאז ומתמיד אהבתי לטייל ולגלות מקומות חדשים, משיכולתי לקרוא נמשכתי למילים ולהשפעות שלהן על המציאות ועל הדמיון.

כשטיילתי בדרום אמריקה החלטתי לקחת את זה צעד קדימה ולפתוח בלוג – סתיו ועונות אחרות מסביב לעולם -  כדי שאוכל לחלוק עם עוד אנשים את האהבה הזאת שלי לטיולים ולמילים. בבלוג תוכלו לקרוא על החוויות הטובות וגם אלו שפחות, הטיפים המוצלחים והמקומות השווים לבקר בהם. 

אני מזמינה אתכם לקחת חלק במסעות, וגם להתייעץ או לשאול שאלות,
גם באינסטגרם stavbelity@ וגם בבלוג autumnstories.net