תמונות האינסטגרם והסיפור מאחוריהן והפעם: הבחירות של אנה ארונוב.

תמונה מהילדות. אני זוכרת שלא כל כך ידעתי לחייך. תמיד היו אומרים לי תחייכי בתמונות אבל היה יוצא לי משהו מוזר... מעקמת את הפה ולא מצליחה להוציא משהו שמח משום מה, אבל בדמיון שלי תמיד מופיעה מול אלפי אנשים, תמיד על הבמה, תמיד בפרונט. בראש שלי הייתי מדמיינת את עצמי עם ספוט ושכולם מסתכלים עלי אבל יחד עם זאת הייתי הכי ביישנית ומופנמת ולא שמו לב שאני נמצאת בכיתה, תלמידה הכי טובה ומאוד רחוקה מהדמיון שהיה לי בראש. זאת תמיד הוכחה שלי לעצמי שכל מה שאני יכולה לדמיין ורוצה לחלום עליו, יכול לקרות. הוכחתי את זה לעצמי מאז שהייתי קטנה. הקלישאה של חלומות מתגשמים לגמרי מלווה אותי כל חיי וכשאני מסתכלת אחורה על הילדה החמודה הזאת עם הקוקו בצד, מזל שהיו לי חלומות כל כך גדולים ושלא פחדתי לחלום ולא וויתרתי כי הנה אני בספוט ומול קהל ונהנית מזה.

זה מדהים איך היום הריקוד כיום תופס לי מעט מקום בחיים. אני רוקדת לנשמה מדי פעם בסטודיו אבל לחשוב ששלושים שנה זה היה כל מה שעשיתי ודרך הריקוד חוויתי גם את העלייה לארץ, גם את הביטוי העצמי שלי, הדרך הכי אותנטית שבה הנפש שלי מצליחה לבטא את עצמה נשארת בריקוד. זה לא משנה אם אני ארקוד הרבה או לא ארקוד בכלל זה לנצח המקום בו ארגיש הכי מחוברת והכי נוח לי. הכי רגועה. בהחלטה מאוד מודעת החלטתי להתרחק מריקוד ולנסות על עצמי המון דברים אחרים שגם מהם אני נהנית, אבל לנצח בכל פעם שאנעל נעלי ריקוד ארגיש הכי קרוב לעצמי. אלה תמונות ורגעים שהכי נעים לי לראות כי כנראה שם אני הכי אותנטית עם אפס מאמץ.

סיום מרתון. אין ספק שמדובר באחד הדברים הגדולים שעשיתי בחיי, אחד ההישגים הכי משמעותיים שלי. זה לא רק המרחק המטורף של 42 קילומטר, עצם זה שלקחתי על עצמי משימה לא פשוטה, שמתי לעצמי יעד שהיה נראה לי בלתי אפשרי כשהתחלתי ואפילו כשהייתי כבר באמצע הדרך. זאת הבנה שאם אתה מקדיש את עצמך למטרה מסוימת שאתה מאוד רוצה- אתה יכול. באמת הייתי במשך ארבעה חודשים מסורה לחלוטין, התאמתי את החיים שלי לתוך התהליך וככל שהוא עבר כך חיבקתי אותו יותר כי זאת דרך מוחשית להבין שמה שארצה לעשות אני יכולה. כשסיימתי את המרתון אמרתי לעצמי שאני סופר וומן, אין משהו שאני לא יכולה לעשות כי היעד כל כך רחוק וקשה. זאת פרספקטיבה לחיים שהכל אפשרי- להישאר נאמן לטובת היעד, עם תוכנית, רק צריך להבין מה בדיוק רוצים ולאיזה כיוון ללכת. זאת אחת התחנות בחיי שאני אומרת לעצמי תודה שעשיתי אותה וחיזקה אותי.

זאת התמונה הראשונה שלנו שצולמה ביחד, באמצע הצילומים לתוכנית שאלו את אייל איפה הוא והוא הרים את הטלפון וצילם אותנו. הכי ספונטני ומהמם בעיניי. זה הדייט השלישי שלנו שהיה מצולם כמובן. כל כך רציתי אהבה ורציתי כבר שזה יקרה לי בדרך הכי טובה ובריאה ושלי וקיבלתי את כל מה שרציתי ויותר. הייתי מוכנה לעבור תהליך לא ייאמן, להסתכל פנימה כדי לראות ולתקן את עצמי, לדייק את הרצון שלי והנה יש לי כבר שנתיים אהבה שבחיים לא דמיינתי שיכול להיות ככה טוב. סיפור סינדרלה לא ייאמן... עד היום כשאני מספרת על זה למישהו שלא יודע, נשמע לאנשים בלתי אפשרי. עשיתי תוכנית טלוויזיה שלמה כדי לעבור משהו מאוד אמיתי, מאוד כנה עם עצמי. לא פחדתי להיות חלשה או שברירית, לעשות טעויות אלא באמת להסתכל עמוק פנימה ורק ככה הצלחתי לפרק המון פחדים ומגננות בשביל לפתוח את הלב באמת. התמונה תמיד תזכיר לי את הרגע שבו ידעתי שנהיה ביחד רק לא ידעתי שזה יהיה עד כדי כך טוב.

כמובן שאני בוחרת בתמונה שלי כפרידה קאלו- היא כבר נהייתה חלק בלתי נפרד ממני. קרה משהו ברגע שקיבלתי את התפקיד... זאת לא רק ההתרגשות המטורפת בכל פעם שעליתי לבמה, לא רק לעשות משהו שבחיים לא עשיתי. זה היה מין ציון דרך אחרי כל מה שעברתי כדי להיות חלק מהחברה והתרבות הישראלית, להשתייך, רצון של להיות כמו כולם אחרי טראומת העלייה שכנראה משפיעה עלי בכל החלטה ודרך. הייתה שם מין הוכחה שלי לעצמי- פתאום לעלות על במת הבימה בתפקיד ראשי ולראות את ההורים שלי עם הפרחים בקהל. להיות על הבמה הגדולה והמכובדת, לעשות משהו שאני אוהבת ולעשות אותו כל כך טוב- רגע מאוד גדול בחיי ולנצח יהיה לי מקום גדול בלב לתפקיד הזה. בשבילי הוא היה הרבה יותר משמעותי מעוד תפקיד טוב, אני מחוברת לדמות. מה גם שבזכותי כל המדינה הכירה את פרידה:) יש במה להתגאות.

קצת אסקפיזם. טיולים וחופשות ולראות עולם הפך לחלק מהחיים שלי. זה צובע לי את החיים ואני חיה בשביל הרגעים האלה: לגלות מקומות חדשים, לראות תרבויות, ללכת לאיבוד, לחוות אנרגיה ומקום אחר, היסטוריה, צבעים, אוכל שונה. ממלא אותי. בתקופה הזאת של הקורונה שלא טסנו המון זמן וגם אין לנו אופק זה פתאום קצת קשה, פתאום אני מרגישה כמה זה חלק משמעותי בחיים שלי וכמה אני ברת מזל שיש לי אפשרות לטייל ולחוות עולם. לטוס, לראות וארצה לעשות זאת כל חיי. אני מחכה שהשמיים יפתחו ואמשיך במסע של לגלות עולם- כל פעם עוד קצת.